בוקר טוב , עופר..

היי, מה שלומך? קוראים לי שרית אני בת 30 נשואה , עם ילד בן 4.. כתבתי לך כאן לפני מספר חודשים ...לגבי התייעצות בנוגע לכדורים פסיכאטרים .. עברתי אונס אכזרי לפני 11 שנים .. טופלתי בצבא ע"י קב"נית מקסימה שעזבה והפנתה אותי לפסיכאטר שהיה פסיכי בעצמו ..ולמה ?..אני אזכיר לר בקצרה .. המקרה שלי ריגש אותו , הוא טען שאחת כוסית כמוני יכולה רק להנות מדבר כזה , שאקח כדורים פסיכאטרים, או שאראה לי מה הפוגע עשה ואעשה איתו חוויה מתקנת, ובמידה והשיחה הזו תצא מהחדר הוא ידאג שיאשפזו אותי ..כי אני לא שפויה . מאז לא טיפלתי בעצמי 10 שנים ..פחדתי ממנו ..ממטפלים ..מלגעת בכאב הזה הזוי ..אה..אבל הצלחתי אז ..לחיות בהדחקה טוטאלית ..עבדתי , התחתנתי, ילדתי, יצאתי , ביליתי ..למרות תופעות הלוואי שליוו אותי מהפגיעה ..הפרעות אכילה , וכו'.. עד ש..בעקבות מפגש אקראי ברחוב עם הפוגע (לא הכרתי אותו לפני) כל המקרה עלה אצלי עד להתמוטטות טוטאלית .. התחלתי טיפול פסיכולוגי בלית ברירה לפני שנה וחצי , הטיפול מאוד קשה ..בלי ליווי תרופתי ..זה כמו לעבור ניתוח בלי הרדמה ..ככה הרגשתי אצל המטפל.. המטפל אמנם אדם מקסים אבל לא מומחה בתקיפה מינית ..והיום אני מבינה שזה לא היה המקום הנכון עבורי .ולמה ?.... בחודשיים האחרונים עלו דברים מאוד קשים בטיפול .. בינהם גילוי על פגיעה שעברתי בבית ע"י אבא ..אז אם האונס לא עובד אצלי עד היום ..למרות הטיפול , זה כבר מוטט אותי לחלוטין ...התפרקתי !!!!! לרסיסים ... והפסיכולוג אני מבינה עכשיו לא בדיוק מחזיק אותי שם כמו שצריך .. הרבה שותק ..פחות מצליח לאסוף אותי ..בורח בעצם עם הכאב שלי ..ובנוסף ולא מסכים לקשר מחוץ לטיפול ..אז גם אם אני מפורקת לחלוטין וצריכה תמיכה ..הגבולות שהוא מעמיד מאוד נוקשים ..והדבר הזה קשה לי מאוד במצב העמוס רגשית !!!! אני יכולה להבין את הקושי שלו ..הטיפול האינטנסיבי בי ..המקרה הקשה אבל ...עדיין , היום אני מבינה שאני חייבת לחשוב על טובתי לפני שעלייו .. החודשים האחרונים הובילו אותי למחשבות אובדניות נוראיות עם אמנם ניסיונות כושלים ..אבל עם מחשבה ברורה !!!! לרצות למות!!!! . לפני חודש הגעתי לחברה טובה שלי ..וכשהיא ראתה אותי היא לא האמינה באיזה מצב נוראי אני , היא הפנתה אותי דחוףףףף לפסיכאטר שהוא חבר שלה!!! .. פסיכאטר ילדים (כנראה אני עדיין תקועה כילדה למרות גילי האמיתי 30). ו.הרי יש בי פחד מוות מ"פסיכאטרים" בעיניי הם לא בני אדם(מצטערת).. לפני הכל ..הפחד מההוא בצבא השאיר חותם ענק ..האונס שעברתי ..הפגיעה בבית ..כל האמון שלי בחיים התפרק לחלוטין ..הפחד שיאשפזו אותי , שיפגעו בי הוא ברמות עצומות ..עד לחוסר תיפקוד טוטאלי . הסכמתי להתייעץ עם הפסיכאטר בטלפון והוא היה ממש מקסים ,עדין , מרגיע .. הגעתי אלייו ..למרות כל ההתנגדויות .. נתקלתי באדם מיוחד!!!!!!!!! אישיות מדהימה !!!!! כן פסיכאטר היתכן ?...(צוחקת ).. הוא החליט שהוא מגויס לעזרתי 24/7 ..הוא כל היום בקשר איתי ..בסמסים בתמיכה טלפונית ..ממש ליווי הדוק וצמוד מעבר לפגישות השבועיות ...ללא שום תוספת כסף .. בזכותו ..עוד לא מתתי ..אךךך הלואי וזה היה מצחיק ...(מה שכן הוא טיפל בעבר גם בילדות שעברו אונס, אז מכאן באה התמיכה כנראה ).. ההגנה שלו , הבטחון שלו , הרצון לעזור , האיכפתיות ..קשה לי עדיין לקבל אותם ... אבל משהו בו מושך אותי להאמין בו ..לסמוך ..לראות שיש אנשי טיפול מקצועי שלמרות גבולות בטיפול ..יש בהם עם נתינה אמיתית .. היתכן?.....עופר?... אני מבינה שהטיפול הפסיכולוגי פשוט הרע לי את המצב , דירדר אותי לתהומות אינסופיים עקב טיפול לא נכון במצב , חוסר ידע מקצועי ..נתינה מוגבלת לפי הספרים ..דבר שזיעזע אותי שוב מחדש.. רק בעקבות הפסיכאטר ..אני כאן.. מי היה מאמין שאקח כדורים אחרי מה שקרא בצבא ..התחלתי טיפול בסימבלא שאפילו את הכדורים הפסיכאטר נותן לי כל שבוע ..כשאני אצלו ..כדי שלא אחזיק כדורים מיותרים אצלי . גם אם אני נופלת ..למקומות אפלים ..אני יוצרת איתו קשר ..והוא מצליח לחבר אותי למציאות בחזרה .. ולמה ?...למה הוא עושה את זה ?...היש נתינה כזו ?..מה יוצא לו מזה ?...לתת לי תמיכה כזו בסמסים , בשבת ..בנפילות ..הרי הוא עמוס בעבודה .. אז למה ?... יש טוב בעצם?... זו שאלה לא צינית.. החלטתי בימים האחרונים לסיים את טיפול הפסיכולוגי ..ולעבור לטיפולו של הפסיכאטר באופן קבוע .. מוזר שקשה לי לסיים טיפול אצל הפסיכולוג למרות הידע שהוא לא עוזר לי בצורה הנכונה , אבל המקום החם שהוא דאג לי , האמון שנתתי בו ככ הרבה זמן , הקשר שפיתחתי מולו , כן קשר טיפולי אמנם לא חברי , אבל עדיין ממש קשה לי להוסיף לעצמי עוד חווית פרידה עכשיו .. מה אתה מציע לי לעשות ?... האם הפסיכאטר באמת יכול לתת טיפול כמו פסיכולוג?.. איך מסיימים בלי להרגיש שכאילו "בגדתי" במטפל והייתי כפוית טובה למרות כל מה שעשה בשבילי ?... בנוסף , אני מכורה לוואבן וקלונקס ..בתקופה הזו מה עושים ?... אני מבינה שזה ממש ממכר ..ובימים הקשים שלי ..ויש הרבה ..שבא לי רק למות ..אני מסוגלת לקחת עשר כדורים ואפילו יותר במכה ?..מה עושים ?... איך מפסיקים עם ההרס הזה?....עם הנגיעה הזו בקצה של המוות .. הרי יום אחד זה יכול להסתיים ברע ..ובתוך תוכי ..אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. עופר , תודה שאתה כאן ..מקשיב ..ותומך .. אתה דוגמא אמיתית לנתינה אינסופית באחר מבלי להכיר מעבר למסך. דע שבזכות התשובה שלך לפני חודש ..הסכמתי בתוך תוכי כן ללכת אל הפסיכאטר .. אשמח לשמוע את דעתך, ואני מצטערת על האורך , שיהיה לך , יום טוב, מכל הלב שרית

שרית שלום, אכן מצב מסובך, אבל נדמה לי שזה "שם המשחק" בו את נמצאת כבר די הרבה זמן. יש לך שני מטפלים שכל אחד מעניק לך משהו אחר. בהחלט ניתן להמשיך טיפול רק אצל הפסיכיאטר, אבל כדאי לשוחח על זה עם הפסיכולוג שלך. זה אולי מביך, אבל אם את רוצה לחולל שנוי של ממש בחייך, את תהיי חייבת להתמודד עם המצבים הללו, ולא ע"י בריחה (עזיבת הפסיכולוג בלי הסבר) אלא ע"י התמודדות פנים-אל-פנים, תוך דיון בוגר וענייני בנושא. את יודעת, מתוך התמודדויות כאלו אפשר לגדול ולהתפתח. לגבי נושא ההתמכרויות ויצר ההרס- אני חושב שכדאי שתשוחחי על זה עם המטפלים שלך. יש לך כבר שניים, ואינני חושב שאת זקוקה לעוד עצות אלא לעוד בטחון. תלכי איתם, תסמכי עליהם, ותראי איך הדברים משתנים אט-אט לטובה. מאד שמחתי לשמוע שהגעת למקום בו את חשה שיש מישהו שדואג לך. שיהיה לך המון טוב והצלחה בהמשך.