פסיכוזה גנטיקה

שלום! אודה על מענה מהיר כיוון שאני מאוד מאוד בלחץ. לפני כחודשיים נישאתי לאהוב ליבי, בידיעה שהיה מאושפז בגיל 20 למשך תשעה חודשים בגין פסיכוזה. היום הוא כבן 37. מאז לא אושפז שנית אולם מטופל בריספרידל.אני ללא עבר פסיכיארטי. כיום, כשאנחנו במסגרת הבדיקת הגנטיות לפני כניסה להריון התברר לי כי יש בין 5% לבין 15% סיכוי שילדנו ילקו בפסיכוזה. הנתון מבהיל. גם הטווח רחב. כיצד אם בכלל ניתן לגעת האם הסיכון הוא בסביבות ה 10% או יותר קרוב ל 5%? האם ניתן לבצע הערכה כזאת או שמדובר בניחושים? האם נכון לאמר שככלל הסיכון הוא של כ 10%? האם יש מחקרים הקושרים בין החומרה של ביטוי המחלה אצל ההורה החולה לבין החומרה אצל הילד. השאלות הללו מדירות שינה מעיניי [ומוסיפות הרבה דמעות ולחץ לחיי]. אודה על התייחסות מקצועית!

שלום יאירה, אין לך מה להיחלץ. לפסיכיאטריה אין מושג מה מקור הקשיים הנפשיים, אין שום הוכחה לקשר ישיר לגנים מסויימים, אין שום בדיקות גופניות לאבחון הפרעות נפשיות. כפי שאומר הפסיכיאטר הדגול ד"ר תומאס סזאס - "זה קשקוש". העובדה - יותר ויותר אנשים על כדורים, אף אחד לא נרפא באמת.

שלום נמרוד, רק כדי להבהיר לכל הקוראים: האם אתה מתכוון לזאס שקבע שזכותו של אדם להתאבד ואסור לאנשי מקצוע להתערב בזה כי אין דבר כזה מחלות פסיכיאטרטיות (Szazs TS 1961. The Myth of Mental Illness)? זה ממש "דגול". אני חושב שמי שדוגל בכך שמותר לנו לעמוד מנגד כאשר אדם נרצח, גם אם מידי עצמו, הוא ממש לא דגול. הוא איש מסוכן, שלוקה באדישות מסוכנת. ודאי שהוא אינו מתאים לעסוק במקצוע טיפולי. וודאי שאינו ראוי להטיף לאחרים כיצד לטפל או לא לטפל. מעניין אותי לדעת אם היית רואה לוויתן שעלה על החוף מרצונו החופשי. היית נותן לו להירקב שם כי זו "זכותו"? אולי מצטלם איתו למזכרת? או שהיית מנסה לעזור לו לחזור לים כמו שבני אדם רגילים עושים? אני מאחל לך, נמרוד שלעולם לא תהיה במצב של אובדנות. אבל אם חלילה וחס תהיה, אני מאחל לך שהסובבים אותך לא יהיו ממאמיניו של תומס זאס "הדגול" ולא יסובבו ראשם למקום אחר, אלא יעזרו לך כמו שבני אדם עושים. עד כאן לגבי משנתו של תומאס זאס "הדגול". ובאשר לכדורים: אתה צודק לגמרי שאי אפשר לרפא מחלות פסיכיאטריות עם כדורים, ומה המסקנה שלך? לא לטפל בהם! ומה לגבי מחלות אחרות שאי אפשר לרפא כמו: יתר לחץ דם, סכרת, מחלת לב איסכמית, אסטמה, סרטן שד ועוד ועוד. אולי בגם בהן עדיף לא לטפל כי זכותו של החולה לחלות. דע לך נמרוד עובדה עצובה: ברפואה אין כמעט מחלות שאנחנו כן יודעים לרפא. ברוב המחלות הטיפול הוא איזון, מניעה, שיקום, אחזקה ולא ריפוי. אז תגיד את האמת, מה מיוחד במחלות הפסיכיאטריות שאתה מתנגד לטפל בהן? אולי החולים מעצבנים אותך ואתה רוצה שהם ייעלמו יותר מהר ובלי הוצאות על טיפולים "מיותרים"?

שלום יאירה, אני לא יכול לענות במדויק לשאלתך כיוון שהמונח פסיכוזה אינו מחלה פסיכיאטרית ספציפית אלא ממצא קליני שקיים בכמה מחלות. יש משפחה של מחלות פסיכיאטריות שנקראות "הפרעות פסיכוטיות". השכיחה והנחקרת ביותר שביניהן היא סכיזופרניה ולכן אתמקד בה. שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסיה הכללית היא 1%. זה אומר שאחד מכל 100 ילדים יחלה בסכיזופרניה. השכיחות של סכיזופרניה אצל אנשים שיש להם הורה אחד חולה בסכיזופרניה היא, בהסתמך על הסטטיסטיקה הקיימת בספרות המקצועית - 12%. חומרת המחלה אצל ההורה אינה מנבאת, למיטב ידיעתי את הסיכוי של הילד לחלות. טיפול פסיכיאטרי קבוע אצל האב אינו יוצר סיכון לתחלואה כלשהי אצל ילדיו. אין אבחון טרום לידתי לסכיזופרניה ואנחנו יודעים שגורמים סביבתיים כמו אירועים טראומטיים משפיעים גם הם השפעה גדולה על הסיכון לחלות בהפרעות פסיכוטיות ובינהן סכיזופרניה.