דרושה עזרת מומחה בבקשה

שלום רב, גילי: 29, מצב בראותי: תקין, מצב נפשי: תקין, אין עבר נפשי במשפחה. בימים האחרונים אני שרויה בפחדים אדירים לגבי המצב הביטחוני. בנוסף לכך, חיי ה"רגילים" לחוצים מאוד: מעבר דירה, לימודים קשים, תנאי עבודה לחוצי מאוד (אני בעלת תפקיד ניהולי), המצב הביטחוני ודאגה להורים ולמשפחה אחותי, אמורה הייתה לנסוע באוטובוס היום - ואילו אני לא הייתי מסוגלת להתנתק מהמחשבה הנוראה שמא יקרה לה משהו בפיגוע חבלני. היום, קמתי בבוקר, ופשוט לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה... הסתובבתי כמו סהרורית בביתי תוך כדי שאני מדמיינת בראשי תסריטים נוראיים ... פיגוע- הודעה למשפחה- הלוויה- התאבלות-אבדן ועוד .... לאחר מס' דקות של דמיונות עד כדי חלימה בהקיץ, אחותי האחרת הגיעה מולי תוך כדי שאני במחשבותיי .... אינני יודעת איך לתאר זאת אלא שהרגשתי כאילו היא "מפריעה" לי .... ולפתע, בלי שום הודעה מוקדמת, פרצתי בצווחות אימה כשאני תופסת את אחותי בידיה ותוך כדי שאני מנערת אותה .... הרגשתי כאילו יוצא ממני אדם שני ..ולא הצלחתי לשלוט על עצמי או על הצווחות... אדגיש כי לא אמרתי כלום אלא רק צרחתי צרחות נוראיות ... (אאאאאההההההההה !!!!!). לאחר מכן התחלתי לבכות בכי עמוק שממש יצא מתוך בטני ....כרגע אני זוכרת את כל האירוע שנמשך מס' דקות אך יש לי "בלקאוט" קטן ממנו. אדגיש כי מעולם לא קרה לי דבר דומה ואני נחשבת לבחורה חזקה, רצינית, בוגרת ואחראית- הן למצבי האישי והן לסביבתי... אני ממש "אשת-שליטה" שחייבת להיות בשליטה תמידית. ברור לי כשמש כי עברתי היום התמוטטות עצבים ... אני גם מסוגלת להצביע על הנסיבות (הנ"ל), אולם לאחר מכן מיד קמתי והלכתי לעבודה, עבדתי יום שלם ותפקדתי מצוין - כל זאת תחת לחץ גדול וכמובן כאשר ברקע מחשבותיי לגבי האירוע שקרה בבוקר. אני מעודדת מזה שקמתי ויצאתי מהר מאוד מהסיטואציה - ומה שהיה היה ונגמר... אבל הפחד מהעתיד מציק לי מאוד ואני פוחדת פחד נוראי מהאפשרות שמא יקרה לי בשנית ואולי אף באופן מואץ וחזק יותר. אני מבקשת בכל לשון של בקשה לקבל עצת מומחה - מה עלי לעשות ??!!! אוסיף כי המילה "פסיכיאטר" מרתיעה אותי מאוד- בעיקר מהשפעות נזקים עתידיים שיכולים להיגרם אחרי פניה לפסיכ' והרבה בגלל שזה נוגד את אופיי החזק בעני עצמי. תודה רבה מראש, חג שמח, ליאורה

שלום ליאורה, אכן נשמע שעברת חוויה קשה ולא נעימה. אני ממש לא בטוח שאת צריכה פסיכיאטר. מה שאת מתארת נשמע כמו התקף של חרדה מפושטת אדירה, שחלף. אבל תחושת אובדן השליטה, ביחוד אצל אישה כמוך שרגילה להיות כל הזמן בשליטה, מפחיד מאד. ומכאן נגזר גם הפחד שמא זה יקרה שוב. ראשית, חוויה כזו יכולה לקרות לכל אחד, גם ללא כל הפרעה נפשית. בהרבה מקרים זה חד פעמי. לפעמים זה עלול לחזור- ואין משהו שיכול לנבא האם ומתי זה יחזור. אם את צריכה עזרה- אז זו עזרה של פסיכולוג, שיתן לך כלים איך להתמודד עם החרדה. זו לא הצגת חולשה אלא חוזק- מוכנות ללכת לאיש מקצוע בשביל ללמוד ולהתפתח. גם הטניסאית שחר פאר (שאני מניח שאינה סובלת מבעיות נפשיות משמעותיות) לאחר ניצחונה בתחרות הודתה קודם כל לפסיכולוג שלה ורק אח"כ למאמן. מה שמתאים לך זה טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, בו הדגש הוא על דרכי התמודדות עם החרדה, ביצוע תרגילים ו"שיעורי בית", בלי לכהנס בכלל לקונפליקטים מהילדות, ל"אמא אבא" וכל מה שרואים בד"כ בטיפולים פסיכולוגיים. אבל, כאמור, בהחלט יכול להיות שזה חד פעמי ולא יחזור. חג שמח ושקט.

ד"ר עופר, אני רוצה להודות לך מקרב לב על התשובה המפורטת והמתחשבת. אכן אבחן את האפשרויות - ואפנה לפסיכו' שנה טובה לכולנו ! ליאורה