עצבים שכאלה

קוראים לי מ. אני בחורה על פניו נורמלית: בת 22 סטודנטית לחינוך, יש לי חברים, וחבר כבר שנה וחצי. אולם יש לי כמה בעיות: * קשה לי שדברים לא נעשים בדרך שבה אני רוצה, זה לא נובע מפינוק, אני פשוט אוהבת שתמיד הדברים נעשים לפי רצוני בלבד ואבוי אם לא. * אני לא לוקחת דברים בפורפורציות, ומדבר קטן אני יכולה לעשות סרט שלם שיכול להגיע לבכי של שעות, וצרחות * אני עצבנית נורא ושזה קורה, הלב שלי דופק מהר מאוד, לא מעניין אותי שום דבר אחר מלבד זה. * כאשר אני בויכוח או בריב, אני חייבת לומר את המילה האחרונה, אני לא ממש מקשיבה לצד השני, לא נותנת לו לדבר. *הרבה פעמים יש לי רצונות, ואני לא יודעת פשוט לבוא ולומר את מה שאני רוצה, אני פשוט עושה דרמה שלמה , בציפייה שהצד השני מבין את מה שאני רוצה. * כאשר אני כועסת כמעט אף פעם אני לא הולכת לצד השני, אני מצפה שיגיעו אליי, וככל שהזמן חולף אני כועסת יותר (כי הרי הוא לא בא אליי) ועד שהוא מגיע אני פשוט מעיפה אותו ממני , מהכעס שהוא לא הגיע עד עכשיו. אני אתאר לך סיטואציה שהיתה קיצונית (פעם ראשונה שזה הגיע לזה), אני ובן זוגי הגענו הביתה אחרי יום עבודה, זה היה יום חמישי, תחילת הסופ"ש, והיה לנו ברור ששנינו מחכים לסופ"ש (קצת זמן לשנינו), כשהגיע יום חמישי בערב, חבר שלי למד במחשב , ומאחר שכל כך רציתי להיות איתו, פשוט כעסתי שהוא לא בא להיות איתי, ומפה התחיל כדור שהתגלגל, אני כעסתי נורא, ובכיתי והוא לא התייחס מה שהגביר את הכעס והתסכול, זה נמשך לתוך הלילה, וליום שאחרי, ביום שאחרי קמתי בוכה, זעקתי שלא מבינים אותי, החבר היה צריך ללכת והחליט ללכת למרות שראה אותי בוכה, הרגשתי כל כך חסרת אונים שפשוט הלכתי מהר למטבח לקחתי סכין, החבר קלט את זה ועצר אותי בכוח לאחר שחתכתי את עצמי פעם אחת. עכשיו שאני כותבת לך אני בהלם שזו אני שהיתה בסיטואציה, במצבים האלה אני נכנסת למעין תסכול, כאב, חוסר אונים, הרגשתי שלא אכפת לו ממני, שכבר לא ידעתי מה לעשות ... אני אציין שגדלתי בבית עם אבא מאוד קשה, עצבני מאוד, מעין שיח' שמבקש שיעשו למענו הכל (תביאי לי, תקחי לי) ולעיתים אלים כלפי אמא (בעבר), וכשהייתי קטנה כלפי וכלפי אחי, פעם היה שובר דברים בבית כמו צלחות וכל דבר שלא נראה לו, היום הוא לא ככה קיצוני, אבל מילולית הוא עדיין כזה. אני כבר לא גרה בבית 3 חודשים אז אני רואה את זה פחות, אבל עצוב לי כמה אני דומה לו לפעמים, מה שכל כך לא רציתי. כל הדברים שציינתי הם לא מרוע, כשאני בסדר אני אדם חם מאוד ואוהב, מחבק ומנשק, כמובן שהתנהגות שלי לא פשוטה בעיקר לבן זוג שלי, אני לא רוצה לעשות לו את הדברים האלה, אבל אני מרגישה שאני לא שולטת בזה בכלל. אני מיואשת, ולא יודעת מה לעשות ?? אשמח לכל עצה !!! בתודה רבה .

למ. שלום רב, אכן תיארת דברים לא קלים שאין לך שליטה עליהם ואולי היית רוצה להבין ממה הם נובעים ואיך לשנות אותם. בשביל זה כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה, דר' י. בייטלמן