חוויות מהניתוח

לפני 3 ימים עברנו, אני וביתי, ניתוח בשיטת אינטראלאסיק ב'עיינים'. אני בת 45 ובכדי למנוע צורך במשקפי קריאה תוקנה עין אחת לא לגמרי בשלמות בעין הזאת אני קוראת ובשניה רואה לרחוק. לפני הניתוח חיפשתי בפורום חוויות מניתוחים של אחרים ולא מצאתי ולכן החלטתי לשתף מחוויותיי. בשורה התחתונה - היה מאוד כדאי אפילו שאני עדין בשלבי הסתגלות, החיים שונים! ובתכלס - ההמתנה לניתוח: לקחה המון זמן באנו, שילמנו, חתמנו, קיבלנו כדור הרגעה וחיכינו, אין בדיקות ביום הניתוח וזמן ההמתנה הוא נטו להמתנה..( אני חושבת שהכדור נועד להרגיע אותנו שלא נתעצבן על זמן ההמתנה....) הניתוח עצמו: לא נעים אבל בכלל לא נורא הרגשתי שאני בידיים הכי מיומנות שיכולות להיות שיתפו אותי בכל השלבים והייתי רגועה לחלוטין. אחרי הניתוח: לפי הסרטים היינו אמורים לצאת מהניתוח, לזרוק את המשקפיים ולצאת לכבוש את העולם, בפועל הראיה עדין מאוד מטושטשת וגם אני הייתי מטושטשת, דבר ראשון פתחתי את העניים והמחשבה הראשונה הייתה 'אני רואה, אם הניתוח לא הצליח - אצטרך משקפיים, אבל לפחות לא נפגע משהו רציני' (ותראו לי אחד שלא מפחד מזה...) לאחר הסבר מפורט על המשך הטיפול שוחררנו הביתה, בשלב הזה לא כאב שום דבר ובאמת היינו מאושרות, לאחר כחצי שעה עוברת ההרדמה ואז מתחילות הצריבות, לא ניתן לפתוח את העניים ויש המון דמעות כבר התחלתי לחשוב אם זה היה כדאי (הבת שלי עברה את השעות האלה קצת יותר בקלות אבל עדין מאוד צרב) לאחר 3 שעות נוראיות, לקחנו טיפות, הטיפות הביאו את הנס המיוחל, פתאום נפקחו העניים, הצריבה נעלמה והדבר היחיד שהציק היה הרעב שהזכיר לנו שבעצם לא אכלנו כבר כמה שעות. בלילה כבר ישנו מצויין ומאותו רגע אין כאבים בכלל! היום 3 ימים אחרי, הראיה עדין לא חדה, ישנם סינוורים וצריך להסתגל לכך שעין אחת רואה מקרוב ואחת מרחוק, אבל ההרגשה הכללית פשוט מצויינת, שמעתי מחברים שעברו את הניתוח במקומות אחרים שסבלו שבוע ואף יותר, זה נשמע לי לא אנושי ואני ממליצה לכל אחד שרק יכול לבחור בשיטה הזאת.