נופלת בין הכיסאות

שלום רב. אני סובלת מתסמונת המעי הרגיז מאז היותי בת 14 וחצי. עברתי בדיקות רבות וכיוון שדברים אחרים נשללו הרופאים שהלכתי אליהם קבעו שמדובר במעי רגיז, ובנוסף לכך אני רגישה ללקטוז. כשהתפרצה התסמונת ירדתי כ-7 ק"ג במשך 4-6 חודשים. בהמשך העלתי במשקל שוב כיוון שחזרתי לאכול כמויות אוכל סבירות. אני סובלת מכאבי בטן כמעט 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. יש לי כרכורי בטן, גזים, בחילות שיכולות להיות מאוד חזקות לפעמים ופעמים רבות אני צריכה להישאר זמן רב בשירותי ם(לפעמים אפילו שנה וחצי) כדי להוציא צרכים, כשלבסוף אני מרגישה התרוקנות חלקית...סוגי היציאות משתנים אצלי...אכילה ושתייה בזמנים קבועים פחות או יותר מסייעת לי אבל לפעמים כשאני מרגישה רע אני לא יכולה לאכול או לשתות, אני לרוב צריכה לשבת ולהירגע מבלי לעשות דבר, אני חוזרת לאכול כשאני מרגישה טוב יותר וזה עוזר בהחלט. כמובן שאני יכולה להרגיש רע מאוד גם סתם כך אבל לגורם הנפשי בהחלט השפעה משמעותית. צפיתי שהשירות בצבא יקשה עליי ביותר אך לא צפיתי שהדבר יהיה חמור עד כדי כך. התגייסתי ברביעי שעבר סך הכל אבל כבר גיליתי שהשהות בטירונות היא בלתי אפשרית בשבילי. אני לא מפונקת, אני מתמודדת עם כאבים קשים ממה שכל אדם יכול לדמיין. בהתחלה לא אכלתי הרבה כיוון שהרבה מאכלים מקשים עליי, אני מקפידה על מינונים במהלך היום...אלא שהמ"כית התחילה להכניס אותי קודם לחדר האוכל, לשאול אותי על כל מאכל אם אוכל אותו ולחזור על המשפט "אבל את אוכלת" רבות ובתקיפות. אז נאלצתי לאכול יותר ממה שאני יכולה לאכול גם כשיש לי בחילות וכשקשה לי...הדבר רק הקשה עליי יותר. בכל יום שעובר הבטן רק כאבה לי יותר ויותר, הבחילות לא הפסיקו והתחזקו, חשתי חולשה כל הזמן, היו לי רעידות לא רצוניות והתקשתי לתפקד...אתמול למשל, כיוון שכאבה לי הבטן התקשתי לרוץ, בגלל זה איחרתי ונאלצתי לעשות שכיבות סמיכה שרק החמירו את הכאב. אחרי כן ציינתי בפני המ"כית שכואבת לי הבטן ובשל כך איחרתי אבל כשלא הצלחתי לעמוד בזמן מאוחר יותר היא הענישה אותי שוב, ומאוחר יותר שוב נענשתי. כביכול מותר לי לגשת לשירותים כשארצה אבל אז אני מפספסת תכנים, מאבדת את הקבוצה וכן מקבלת מבטים נוזפים. מה גם שההליכה לשירותים, אם היא מתרחשת, לא מסייעת כלל. השירותים מזוהמים כמובן ולא ניתן לשבת עליהם וכמובן שאיני יכולה להישאר בהם במשך שעה ויותר כפי שאני לפעמים צריכה...מה שגורם לכך שהוצאת הצרכים בצבא הופכת כמעט בלתי אפשרית בצבא...הצלחתי לעשות זאת מעט מאוד רק פעמיים שכמובן לא סייעו לבטן...הדברים רק הולכים ומצטברים ואני מרגישה שאני מתפוצצת מבפנים. בנוסף קשה לי להתמודד עם מראה הנשק גם כשאינו עליי מה שמוסיף מתח נפשי שמחליש אותי עוד יותר, גורם לי בחילות וכאבי בטן עזים משהרגשתי מאז ומעולם וכמובן שהכל גורם בכי רב. ההתמודדות שלי היא פשוט בלתי אפשרית, למרות כל המאמץ. נקבע לי פרויפל 82, הצבא לא מכיר בקושי. קיבלתי אתמול גימלים להיום ולמחר וביום חמישי לבקשתי אוכל לראות קב"ן אך אני לא יודעת כיצד הדבר יעזור לי. אני נופלת בין הכיסאות, אני נמצאת במקום שאיני יכולה להיות בו, אני מרגישה שאני רק הורסת את עצמי אך אין דבר שיעזור לי, אני חסרת אונים לחלוטין. אני לא יודעת כיצד אוכל לעבור טירונות אך כמובן שאני מחוייבת לעשות זאת. בנוסף אני מפחדת שהשיחה עם הקב"ן תפגע בי. במידה והשיחה למשל תוביל לשחרורי, מה שכמובן יקל עליי המון ויאפשר לי לסייע למדינה במסגרת שירות לאומי למשל, שבה אוכל לתפקד, אני חוששת ששחרור על רקע נפשי יצלק אותי ויהרוס לי את כל החיים. הבנתי שדבר שכזה יכול לפגוע בעניין רשיון הנהיגה וכמובן שאני עשויה לא להתקבל לעבודות. אני מרגישה מצוקה איומה, אין דבר שאוכל לעשות. אני חייבת עזרה.

כמו שצפית כל שינוי יכול להחמיר את המצב במעי רגיש. כדאי לדבר עם קב"ן כח מעבר למצוקה הפיזית נשמע שאת גם במצוקה נפשית. בנוסף צריך לפנות לרופא היחידה ולבקש הפניה לגסטרואנטרולוג/ועדה רפואית.

בגדול זה לא נשמע מיקרה של קב"ן אלא צריכים לתת לך פרופיל 45 על מעי רגיז וקביעה שאת לא אוכלת אוכל צבאי. יש לי ניסיון רב עם צהל ומחלות במערכת העיכול אשמח ליעץ לך אם תרצי

יש לי בעיה דומה ואני סובל מאד איך אני יכול לפנות אליך אייל שחר