אני חושבת שהגזמתי
דיון מתוך פורום מצב חירום
אני גרה בחיפה. למעט כמה ימים שהייתי במרכז ביליתי את כל המלחמה פה בעיר. אני גרושה, ואני לבד. הילדים גדולים מחוץ לבית. אני איתם בקשר טלפוני רצוף, אבל בגלל המצב כמעט ולא רואה אותם. אני חולה במחלה כרונית ומצבי קצת התדרדר בשבועות האחרונים, לא נורא, אבל מעיק. יש לי חברים שדואגים לי, משפחה שתומכת, אבל אני מרגישה מאוד לבד בין אזעקה לאזעקה. אני פוחדת. אני מתקשה להתמודד. הדברים הקטנים של היום יום נעשים לי קשים עד בלתי אפשריים. הימים ארוכים. ההתסגרות לבד בבית קשה לי, וכו. בשבוע שבועיים האחרונים אני מוצאת את עצמי אדישה לחלוטין לאזעקות ומקווה למות. אני חושבת שהפחד מהרצון למות מפחיד אותי הרבה יותר מהפחד מלמות. עברתי לפני כמה שנים הערכה אצל פסיכיאטר, לפי בקשת הרופא שמטפל בי בענין המחלה הפיזית. אותו פסיכיאטר אמר שאין לי שום בעיה שדורשת טיפול פסיכיאטרי. אז מאיפה פתאום אני רוצה למות?
דליה יקרה, את לא צריכה להשאר לבד- תרימי טלפון . גם אם הפסיכיאטר אמר בזמנו שאת בסדר המצב עכשיו שונה מאוד, אל תחכי שמישהוא יפנה אותך תפעלי עכשיו ומיד בנט"ל (המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה-לאומי)יתנו לך תמיכה אוזן קשבת ובוודאי ידריכו אותך לגבי ההמשך. טלפון: 1-800-363363, 03-5101047 פקס: 03-5101695 כתובת: ת.ד 4170 תל אביב מיקוד: 61041 כתובת אתר: www.natal.org.il
שלום דליה, לפעמים, כאשר בחוויה שלנו אין לנו מה לעשות יותר כדי להימנע מפגיעה, כאשר הסכנה מאד מוחשית ולצידה תחושה של "אין לי יותר מה לעשות" - משתלטת תחושת חוסר אונים ואפילו סוג של אדישות לכאורה מול אפשרות הפגיעה. יתכן שמה שאת חווה כרגע אינו אלא תגובה למצב הנוכחי, שתחלוף עם שוך הצפירות והבומים. אבל יתכן שהמצב הנוכחי שימש טריגר למשהו אחר, אולי דיכאון, המחייב הערכה פסיכיאטרית מחודשת וטיפול בהתאם. לכן, אני מציעה לך לפנות ללא דיחוי לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני להערכת מצב. כשמדובר בבריאות נפשית (ממש כמו בבריאות הגוף) הערכה מלפני כמה שנים אינה תקפה עוד, ויש לרעננה אצל אנשי מקצוע. מקווה שהפסקת האש אכן תביא לרגיעה והקלה אצל כולנו בברכה ליאת