לבלה

שלום (את זה אני כותבת בסוף המכתב לא חשבתי שהוא היה כל כך ארוך אז אני מבקשת סליחה אני לא יודעת מה למחוק ) אני לא יודעת אך מתחילים אז אני התחיל מהסוף מהרגע הזה. נשבר לי אין לי כוח אני במלחמה שלא נגמרת כל יום כל דקה ובמי בכלל בעצמי במוח שלי. אני כל הזמן בוכה צועקת לפעמים אין בי שום רגש אני יושבת במיטה ועם אני לא עובדת באותו יום אני יכולה גם לקבור את עצמי בבדידות. לפעמים אני רוצה לצרוח ולצרוח לתת לכל הכעס בעצם לעצב לצאת לעזוב אותי בשקט. השקט כל כך חסר לי. שקט נפשי ואולי זאת הסיבה שבזמן האחרון אני רוצה להיות לבד ב"שקט" אבל זה לא עוזר. ולפעמים אני חושבת שכלום לא יכול לעזור. ונכון שלא טוב לי בגלל מיליון דברים שונים אבל האוכל הוא זה ששבר אותי בסופו של דבר ואני שבורה כמו שלא הייתי בחיים שלי. (אני לא אוהבת את אך שאני ניראת, אני שמנה אבל אוכלת, אין לי בטחון עצמי אבל אני אוכלת, הבגדים לא עולים , ואני אוכלת, אין לי ולא היה לי קשר רציני ואני אוכלת) אני לא יודעת האמת למה אני כותבת כי אני יודעת מה התשובה. לאכול נכון וללכת לדבר. אבל אני באמת עברתי את זה ואת זה ואת זה וכלום לא עזר לי אני מרגישה שאני בחדר שכל הקירות נסגרים בו ואני נחנקת אז כן יש לי בעיות אכילה וכן יש לי עוד בעיות אבל הלכתי לרופאים ולבדיקות ואפילו הייתי שנה שלמה אצל פסיכולוגית. ואני רוצה לספר לך שזה שהלכתי לפסיכולוגית עשה לי הרגשה לא טובה. אני סטודנטית וכל שקל שהיה לי וגם שלא היה לי נתתי לה. הטיפול לא עזר לי (שזה מובן מזה שאני כאן עכשיו*) מה שכן עכשיו גם אין לי כסף לכלום. אז במקום סיבות לצחוק יש לי עוד סיבות לשבת בבית. או ללכת לפסיכולוגית או לצאת לבלות יש כל כך הרבה בחירות בחיים והינה עוד אחת. אני לא רוצה להיות קיצונית ולהגיד שאני רוצה למות. אבל אך גורמים לכאב להפסיק לפעמים שאני לא אוכלת זה נותן לי סיפוק אושר ליום אחד שהצלחתי ואז יום חדש ואני אוכלת כמו שלמשל אכלתי בערב חג ואז אני כל כך מגעילה את עצמי. והאמת היא שאני באמת לא יודעת למה אני כותבת כי אני לא חושבת שיש לך אך לתת לי שקט. אבל היום הייתי כל כך לבד וכל כך רציתי לספר את מה שעובר לי בראש. ולא ידעתי למי לספר כולם במימונה. אני יודעת שכאן אף אחד לא מכיר אותי ולא שופט אותי אז חשבתי שזה המקום הנכון להתבכין. כמה אפשר לבכות לבד? מצחיק רע לי לבד ואני לבד כי אני בוחרת להיות לבד. כל פסיכולוג אומר שבעצם אנחנו בתת מודעה עושים את הבחירות מה שאומר שאני בחרתי להיות שמנה לרדת לעלות לבכות להיות לבד בלי בטחון. מה זה אומר שטוב לי שרע לי חשוב לי ממש חשוב לי לציון שיש לי הורים טובים יש לי בית עוזרים לי אין לי על מי לזרוק את האשמה לכל הרע הזה שיש בי. אמא שלי תיתן הכל בשבלי ואני אוהבת אותה יותר מדי ואני לא יכולה לספר לה את זה שאין לי יותר כוח להמשיך (היא תשבר מזה). אז הינה אני מספרת את הסוד הגדול שלי "נגמר לי הכוח למלחמות נשברתי נגמר לי הסבלנות וכן עוד היו לי ימים שמחים וכן עוד היו לי ימים עצובים אני לא הולכת להרוג את עצמי אני רק עוצרת " תודה על ההקשבה שרית

שרית המקסימה. ראשית תרשי לי לומר לך שהתרגשתי עד דמעות לקרוא את המכתב שלך. אני ממש מודה לך על האומץ, על האמון שאת נותנת בי ועל היכולת המדהמה להפתח ולספר דברים קשים ואנטמיים. כל הכבוד. אני כל כך מבינה את הרצון שלך לשקט ושלווה איזון ואהבה עצמית. כולנו כבני אנוש רוצים את המקום הזה ולפעמים כל החיים רודפים אחריו. עליך להבין שזה מסע לא פשוט ולא קל ולא יגמר תוך זמן קצר. וכן שנה של טיפול זו רק התחלה של המסע. עליך להבין שבמסע זה את תפגשי הרבה קשיים , הרבה פחדים הרבה שמחה הרבה אור והרבה עצב. הוא ידרוש ממך את כל הכוחות שלך ואת כל המשאבים , ואין אפשרות לעשות אותו לבד - את צריכה מלווים. הפסיכולוגית שלך לא נכשלה , היא לוותה אותך חלק מהדרך ,ועכשיו עליך לקחת מדריכים נוספים. את אומרת שחסר לך כסף אבל טיפול טוב לא חייב לעלות הרבה . אציע לך מספר אפשרויות - האחת כמובן שאשמח מאד לעזור לך וללות אותך חלק מהדרך (זה יהיה עבורי כבוד גדול). שינית אפשר תמיד לנסות ללכת לשרותים ציבוריים שעולים פחות. וכמובן שתמיד אפשר לנסות את האכלנים הכפתיים שזה בחינם ואם זה מתאם לך זה אחלה דרך. את יכולה להתקשר אלי ואשמח לנסות לכוון אותך בטלפון - אל תהססי - 058303005 אני בטוחה שאפשר לעזור לך להגיע לאן שאת רוצה גם אם זה לא ממש קל. זיכרי דבר פשוט אך רב עוצמה - חייך הם תסריט שאת כותבת ובסוף החיים תשבי ותקראי אותו, זה תלוי המון בך מה יכנה לתסריט זה.

ממש כואב לי הלב על מה שאת עוברת. אני כל כך מבינה אותך, ממש נישבר לי הלב. גם אני פוחדת מהחיים עצמם, ולאן אנו יכולים להגיע כאשר אנו לא מאושרים. אני רק יכולה להגיד לך שאת לא לבד, ויש עוד הרבה כמוך עם אותם הרגשות. רק צריך להיות יותר חזקים ולדעת שיש ה' בשמים, ומי שפגע בך, בי ובאחרים ישלם על כך ביוקר. אומרים ש: "החץ תמיד חוזר למטרה". למרות שיש לנו ימים כה ארוכים וקשים והכל נראה כל כך קשה ומעייף ואין כוח לכלום... אז ברגעים אילו אנו צריכים להתאושש מיד, להסתכל קדימה... ולהגיד: "תודה על שאני חיה, קיימת ונושמת". את צריכה תיקווה שהיום הזה יגיע, ואת תיהיה מאושרת, כשאת תאהבי את עצמייך כמו שאת ולא כמו שאחרים רוצים שתהיה. אף אחד לא מושלם, אף אחד לא נולד 100%. אפילו הבחורות הכי יפות, הכי רזות והכי, הכי.... הן עדיין לא מושלמות ולא מרוצות ממה שיש להן. לכן תהיה חזקה, תשימי פס על כל העולם, תנשמי עמוק עמוק ותגידי לעצמייך בקול רם: "אני אוהבת את החיים, אני אוהבת את האוויר שאני נושמת, אני אוהבת להסתכל מהחלון ולראות עד כמה העולם יפה ומלא באהבה. אני רוצה להיות מאושרת ואני מרגישה עכשיו מאושרת, אני רוצה לחיות את חיי בשימחה ובאושר ואני אוהבת את עצמי ואיך שאני ואיך שה' ברא אותי. אני לא לבד, אני חזקה ובריאה ואף אחד לא חשוב יותר מאשר אני לי ולעצמי". *תיצאי החוצה מהבית, אולי אפילו תלכי לטייל בשפת הים (לא משנה באיזה שעה), תנשמי את האוויר הים או לאן שאת תלכי, ותביטי מסביבך ותראי שה' לא ברא את כולנו אותו הדבר, ולא כולנו דומים זה לזה, אך כולנו בני אדם שרוצים לחיות את חיינו בצורה הכי טובה והכי מוצלחת, ולמרות כל הקשיים והמכשולים, אנו חזקים, אנו שורדים, ואנו: ה מ נ צ ח י ם. שיהיה לך בהצלחה, תהיה חזקה, ותדעי שאת בחיים לא לבד. "תעזור לעצמייך, ואלוהים יעזור לך".