הגדרת בולמיה

מגיל 15 אני מקיאה. לא כל דבר אך ארוחות מלאות (כמו שישי בערב) מביאות אותי לשרותים. כיום אני בשנות השלושים לחיי, התופעה עדיין קיימת אך אני חושבת שיש לי שליטה מלאה. הקאה של 3-4 פעמים בשבוע לא גורמת לתופעות לוואי ובכל מקרה, הדרך להמנע מהצורך להקיא הוא על ידי ארוחות קטנות ופשוטות, או המנעות מאכילה באופן כלל (אנורקסיה פותרת בולמיה). אינני חשה שיש לי הפרעת אכילה, בטח לא ברמה שמפריעה לתפקוד היומיומי שלי. האם ניתן לייחס לי את המונח 'בולמית'? האם עלי לחוש שיש לי 'בעיה' שזקוקה לפתרון?

תראי - מי אני שאגיד לך שיש לך בעיה אם את טוענת שטוב לך כך? כאשת מקצוע ,המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, אני יכולה לומר בודאות שאת עונה לכל הקריטריונים של הגדרת בולמיה. אולי את מתפקדת טוב, אבל רוב הבולמיות מתפקדות מצוין בחברה, והן בדרך כלל בעלות השגים הרבה מעל לממוצע. הנזק הוא מצטבר גם לגוף וגם לנפש . אם יש לך או יהיו לך ילדים במיוחד בנות, יש סיכוי מאד גדול שתורישי את ההפרעה להן. חוץ מזה האם בגיל 70 את רואה את עצמך מקיאה כל הזמן? כמובן שזו בחירתך ואם את מרוצה מחייך איש לא יכול לכפות עליך שינוי. רק אומר לך שכיום יש טיפולים יעילים ביותר ויחסית קצרים לבולמיה וחבל מאד להשאר כלוא בכלא של המחלה הנוראית הזאת. אני מקווה שבכל זאת תצאי מהבעיה הזאת כמה שיותר מהר .