אכילה כפייתית

שלום.. אז ככה אני בן 16 וחצי ואני כמעט בטוח שיש לי אכילה כפייתית... אני אוכל לא מתוך רעב אלא מתוך חשק שהוא אבל אוכל מלא... מעל 90% מהזמן שאני ער אני מבלה במטבח.. אני מסיים כמויות אדירות של אוכל בקלות עובד את המחסום של ה12 אלף קלוריות ליום... בקלות.. כל פעם שאני מסיים לאכול משהו לא עובר 10 דקות עד שאני מתחיל באחר... ואני פוחד להשמין.. ממש ממש פוחד.. נכון לעכשיו אני שוקל 65. עליתי 7 קילו בחודש וקצת ואני ממשיך לעלות בקצב מסחרר, הגובה שלי הוא 1.75. אני פעיל פחות או יותר אבל אני לא מספיק לאכול... אני אשכרה מחקה לחזור מהבית ספר בשביל שאני יוכל לאכול(וזה לא שאני לא לוקח אוכל).. אני אוכל ואוכל ואוכל אפילו אם אני טיפה שבע... העיקר לאכול... ניסיתי לעשות דברים אחרים... שיעורים מחברים מחשב טלוויזיה לקרוא לעזור להורים לאחים מה לאאא אבל אני עדיין רק מחכה לחזור אל האוכל הטעים שאני אוהב... מן הסתם לא מפריע לי לאכול הרבה ואני לא בטוח שאני רוצה להפסיק כי זה פשוט כייף לי אבל מפריע לי להשמין... אני עושה פעילות אבל רציני, על כמות של מעל 12 אלף קלוריות ליום.. כמה זה כבר יעזור..... אבל שוב, אני ממש ממש אוהב לאכול... והרבה.. כשאני מגביל את עצמי אני מרגיש...... לא יודע, אני מרגיש שאני רק מחכה לארוחה הבאה בשביל לתאום רק "כמות קצובה" מהאוכל שאני רוצה שמן הסתם לא מספקת אותי.. אני הולך הרבה מתוק(מכל הסוגים והרבה) והרבה אוכל בריא(לרבות פירות ירקות קוואר טונה וכל הדברים הבריאים והרבים...) אני יודע שזה ארוך אבל מה את מציע לי לעשות, להישאר כמו שאני עכשיו? להגביר את הפעילות? (אני עושה 210 דקות בשבוע בדופק גבוה ומשקולות כל כמה ימים)

אלי יקר רציתי לשאול אותך כמה שאלות קטנטנות לגביי המצב שלך שאולי יעזרו לך להבין מה אתה רוצה מעצמך: * הרגשת פעם כבדות אחרי שאכלת או בכלל בגלל המצב שלך או שכלום? * אתה נהנה לאכול אבל הרגשת פעם שלמות עם מה שאתה אוכל ועם כמה שאתה אוכל? * המשפחה שלך לא אומרת לך כלום לגביי המצב הזה שלך? ושאלה אחרונה: כשאתה מסתכל על בנות לא מפריע לך הקטע הזה שאתה לא יודעת איך להגדיר את זה אבל אולי שמן? בת'כלס זה אחד הדברים שהכי מטרידים בכל הקטע הזה ובגיל הזה

היי, אממ לא הבנתי ממש את השאלה הראשונה אבל אני אנסה לענות לך על האחרות... כן, אני מרגיש שלמות על מה שאני אוכל וכמה שאני אוכל.. כמו שאמרתי אני נהנה מזה, ומהאורח חיים הנוכחי שלי... אני פשוט חושש על העתיד... המשפחה שלי לא אומרת כלום... לדעתם זה נורמלי שילד בגילי אוכל הרבה, לא שהם מומחים לתזונה או משהו אבל יש הרבה ,ויש הרבה..(ובמקרה שלי יש המון) לא מפריע לי לבנתיים הקטע הזה עם הבנות כי אני לא לובש בגדים ממש ממש צמודים(גם דיי חורף עכשיו אז אדרבא) אבל כמו שאמרתי, אני חושש לעתיד.. תודה על התגובה שלך...

אלי שלום רב.בגילך הגוף זקוק להרבה מזון וזה בסדר שאתה אכל המון. אבל יתכן שאתה משתשמש באכל לצרכים רגשיים נפשיים כמו שיעמום, עצבים, תקיעות, יאוש חרדה. רגשות קשים אלו המציפים את כולנו מידי פעם גורמים לנו לחוסר נוחות ולניסיון לברוח מהם בדרכים שונות.אכל הוא אחד מהם. עלול להיווצר גם מעגל קטלני של הרגשה רעה - בריחה את המזון - הרגשה עוד יותר רעה ושוב בריחה את המזון.מעגל מסוג זה אכן עלול לגרום להשמנה והרגשה לא נוחה. אלי, גילך הוא גיל קשה ומסובך הוא יעבור . בנתים נסה למצוא דרכים יותר מועילות לפגוש רגשות קשים (למשל נשימה, שמיעת מוזיקה, ריצה, שיחה עם חבר, כתיבה ביומן).

היי!! ותודה על התגובות... גם בלה וגם פיורלה כתבו לי שאני אוכל מתוך שעמום או צרכים אחרים אבל זה לא ממש נכון... זה לא קשור ללחץ\חרדה\דיכאון\שעמום.. חשבתי שזה ככה ולכן עשיתי בדיקה קטנה: בדקתי כמה אני אוכל כייצא לי להיות ממש עצוב, וכמה אני אוכל שאני ממש שמח. בשני המצבים אכלתי המון... ככה גם כשהיה לי משעמם, והייתי בלחץ היסטרי של דברים... הבעייה שלי היא שאני פשוט אוהב לאכול, את ההכנה של האוכל, את האוכל עצמו ואת ההרגשה שאחרי(חוץ מההשמנה כמבון).. אני אוכל סלטים והמון ירקות... מעל 14! אבל כאמור, אני אוכל מלא ומהכל כי אני פשוט אוהב את זה.. ניסיתי להגביל את עצמי בצורה דיי הגיונית. 2500-3500 קלוריות ליום אבל.. לא יודע להסביר את זה.. הרגשתי כאילו אני בבית כלא ויש משטר שאומר לי מתי וכמה מותר לי לאכול וממה..... אותו כנ"ל לגבי הורדת הכמויות בהדרגה... אני יודע שזה נשמע מוזר... יש אנשים שאוהבים ללמוד יש כאלה שאוהבים לשחק במחשב לראות טלוויזיה... אני אוהב לאכול... אבל שוב אני גם עושה ספורט (למרות שההוצאת האנרגייתית לא מתאזנת...) שוב, אין לי בעייה עם האורח חיים הזה, אני אוהב אותו רק מפריע לי ההשמנה...