שמנה ומדוכאת

אני בת 17. אני שוקלת 60והגובה 157 כל החברות שלי יותר רזות מימני. והן אוהבות אותי. אבל תמיד במסיבות אני לא רוקדת. כי אני מתביישת מהגוף שלי. וגם כשאנחנו הולכות לים אני לא באה. כי אני מתביישת. בזמן האחרון הן כל הזמן הולכות למסיבות ולים. ויוצא שכבר המון זמן לא יצאתי איתן לבלות. היה לי חבר ואיבדתי אותו מפני ששיעממתי אותו, לא הלכתי איתו ל"חבר'ה" שלו. (כי לא היה לי באותו יום מה ללבוש). ובכלל: תמיד אני קונה בגדים ולאחר כמה ימים אני שמה לב שהם ממש משמינים אותי. ועכשיו אני גם פוחדת לשעמם את החברות שלי. וכל הצרות הללו רק בגלל שאני שמנה. אני מרגישה שאני מאבדת את הנעורים שלי. אני לא רוצה להרזות כשאהיה גדולה, אלא עכשיו! כשאני זקוקה לזה כדי להנות מהשנים שהבן אדם צריך להנות מהן הכי הרבה בחייו(בשנות הנעורים זה הכי חשוב) אני מרגישה שאם אהיה רזה יהיו לי חיים אחרים! בבקשה תעזרו לי! לפני שיהיה מאוחר מידי!

היי חגית דבר ראשון- אנשים מסתכלים עלייך כפי שאת מסתכלת על עצמך. ז"א אם את רואה את עצמל "שמנה" מתנהגת כ"שמנה" אחרים יתנהגו ויסתכלו עלייך כשמנה! דבר שני- אף אחד לא משמין מאוויר. לכי לדיאטקנית ויחד חברו דיאטה. דבר שלישי- אין דיאטה שמרזה תוך יום ולא תוך חודש. שומנים שנצברו במשך שנים לא ירדו כ"כ במהירות. אל תתיאשי, יש מצבים גרועים בהרבה משלך. תהני מהנעורים כמה שאפשר ואל תשכחי שאוכל הוא הנאה בפני עצמה. דבר אחרון- אין לא יכולה. יש לא רוצה מספיק!

בקשר לשמנה- את בכלל לא. את חיה בסביבה רזה יותר ממך, אבל שמנה את לא. את מרגישה לא בנוח בקשר לגוף שלך, אני מבינה. בקשר למדוכאת- יש שתי אפשרויות: שתהיי מדוכאת, תאכלי, ותעלי במשקל. שתצאי מהדיכאון, תעשי דיאטה ותורידי את הקילו העודף שלך (ברצינות- קילו אחד). את צריכה לעשות משהו אם את מרגישה רע, אבל לסגור את עצמך מהסביבה ולשקוע בדיכאון זה לא הפיתרון. מקווה שתתעודדי! :)

אולי זה יעודד אותך אבל יש לי אחות, בת 17, 1.57 שוקלת 72 קילוגרמים. והיא לא מדוכאת מהחיים. וכל החברות שלה יותר רזות ממנה. והיא הולכת עם מכנסים קצרים ונפגשת עם חברים. גם היא בדכאון לפעמים. את בת 17. אני לא יודעת מאיפה צץ המיתוס הזה שגיל 17 הוא הגיל הכי יפה בעולם והנעורים נפלאים. אני שנאתי את הגיל הזה. זה גיל קשה. זה גיל עם המון מתחים. תמיד אומרים לך מה לעשות, מתערבים לך בחיים, תמיד נראה שלכל האחרים יותר קל ויותר כיף. זה לא נכון. גיל 17 הוא גיל לא קל ותאמיני לי שזה לא המשקל שהורס לך את כל החיים. את צריכה תמיכה ועידוד וחברות טובות תומכות ומבינות. אסור לך להגביל את עצמך כי את עגולה יותר מחברותייך. לכי לים ולבריכה, תפגשי עם בנים. תגלי שלבנים לרוב לא ממש איכפת מה את לובשת והם ממש לא שמים לב אם עלית או ירדת קילו, אם החולצה משמינה אותך או שהחצאית מרזה אותך... לגבי דיאטה- הפתרון הוא להתחיל עם ספורט. תתחילי לעשות צעידות. קחי ווקמן וצאי כל ערב להליכה של חצי שעה. בהמשך תאריכי את זה ל40 דקות. בבית תדאגי להכין לעצמך אוכל שהוא יחסית לא משמין. חזה עוף במקום שניצל, תפוח אדמה מבושל במקום צ'יפס, לא לטגן אוכל. לבשל. את בגיל כזה שהכל נראה פטאלי ונורא. אם תורידי במשקל תרגישי טוב יותר עם עצמך ובטחונך העצמי יעלה. עדיין זה לא מבטיח לך חיים שכולם אושר ושמחה. גם בשביל זה, כמו בשביל להיות רזה- תצטרכי לעבוד. המון בהצלחה, את מוזמנת לפנות אלי באימייל אם את זקוקה לתמיכה, יפעת. [email protected]

היי חגית, בתור אחת שעברה כמעט את שבעת מדורי הגיהנום בגלל משקל, הפכתי את עניין הירידה במשקל לאורח חיים בריא. ואז: 1. רושמים מה שאוכלים!!!! זה מאוד מעצבן, אבל זה גורם לשליטה על מה שמכניסים לפה. 2. ספורט (וכבבר הקודמות לי אמרו לך(. 3. שותים המון מיין (אנחנו כמו הכינרת, לא שמים לב שמתייבשים.( 4. אוכלים המון ירקות (מבושלים, מאודים חיים( 5. מעדיפים מוצרים הדלים בסוכר ובשומן על פני אלו העשירים בהם. 6. חשוב לעבור את התהליך תחת פיקוח של דיאטנית או קבוצת תמיכה. 7. כל כל 10% שאת יורדת, עשי שינוי. 8. כמו שלא הגעת למשקל הזה ביום אחד, כך גם לא תרדי אותו ביום אחד. 9. תסתכלי תמיד על מה שכבר ירדת ולא על מה שנשאר לך. 10. תזהי קשיים. וברשותך, משהו גם להורים: 1. אל תרדו על הילד השמן בגלל המשקל שלו. במקום זה חזקו אותו ואהבו אותו. לא להעיר לו על משקלו כי אז הוא ירגיש שיש כלפיו ביקורת מבית ומחוץ. 2. אם אחד מכם שמן, אז הסיכוי שלו לצאת שמן 50%. אם שניכם שמנים אז הסיכוי שלו לצאת שמן קופץ ל80%- בעיקר בגלל הרגלי חיים גרועים בבית. ילדים לומדים מחיקוי ואם אומרים להם: "אתם אוכלים במטבח" בעוד ההורים אוכלים בסלון/חדר שינה/ליד המקרר, אז גם הם לומדים את ההרגלים הרעים. במקום זה כדאי לכם לאמץ אורח חיים בריא ולהקדיש שעה אחת ביום לספורט. יש סיכוי שגם הם יחקו אותכם. 3. תזכרו שלהם יותר קשה לעשות דיאטה ובהרה!!! למבוגר יש כלים לעמוד בפיתויים ולילד לא! 4. במקום לשים מאכלים שמנים מול עיני הילד (אם החלטתם שרק הוא בתהליך) ולאמר: "אתה לא אוכל את זה". אפשר לשים סלטים, אוכל מבושל במעט מאוד שמן. עדי (שבעברה הייתה נערה שמנה ואת הסבל שהיה מנת חלקה, לא תיתן לאף ילד לעבור(

שלום חגית הצרות החברתיות שלך לא נובעות מכך שאת שמנה, כי את לא. הן נובעות מבעיות אחרות, נפשיות בעיקר, של דימוי עצמי נמוך, וחוסר בטחון עצמי. אני מציעה לך ליצור קשר עם עובדת סוציאלית, יועצת בית הספר שלך, או פסיכולוג נוער, על מנת לטפל בעצמך כשהבעיה עוד קטנה. אין סיבה שתעבירי את נעורייך סגורה בבית ומבודדת חברתית רק בגלל דימוי עצמי נמוך. בהצלחה.

היי מאוד נגע לליבי מה שכתבת אוכל להציע לך מספר הצעות כתבי לי למייל [email protected]