אודה לתשובה שתתן לי נחת

אני בחרדה גדולה מזה שמעשנת כקופסא וחצי ביום,אז אנא תשובה כנה ואמיתית אך לא מלחיצה..מעשנת מגיל 22.היום בת 35.אוטוטו מתכוונת להפסיק.משתעלת די מהיום בו התחלתי לעשן.לפני כשמונה שנים שאלתי את רופאת המשפחה אם זה מעיד על משהו ואמרה שאם זה ככה מהיום הראשון שמעשנת,אין זה נראה חריג.אני חיה בפחד מתמיד (וכן,מתכוונת להפסיק),אך משהו בי חסר מוטיבציה שכאילו "הנזק נעשה" ו"גם ככה המחלות מגיעות אחרי 20 30 שנה" ולבקשתי לפחות לעשות CT שאדע שהכל נקי,אסלח לעצמי על השנים האלו ואתחיל מאפס,התשובה כי הקרינה לא שווה וגם ככה אם קורה משהו,יודעים רק עוד שנים..אני סובלת מאד מהפחד..ממש מקווה לשמוע ולא רק בגלל שהרפואה אינה מדע מדויק,שמה שהרופאה אמרה לי בזמנו (עת זה מאד הטריד אותי) שהשיעול לא בהכרח מעיד על בעיה עתידית (ומפחדת לרשום על מה בעיקר מדברת..מקווה שברור),יכול להניח דעתי לשלב זה.אשמח לתגובה.אנא בעדינות...

שלום עדי לגבי העישון - אני מסכימה עם הרופאה, אם הריאות שלך הגיבו כל כך מוקדם לעישון יש להניח שהנזק שיווצר יהיה מוקדם וחמור בהשוואה לאנשים אשר מפתחים אותם סמפטומים שנים לאחר תחילת העישון. לא מדובר רק בסרטן אלא במחלות ריאה כרוניות שהן תוצאה ישירה של עישון. לגבי החרדה - את כבר לא ילדה ואין שום סיבה לדבר איתך אחרת מכפי שמדברים עם אנשים אחרים. העישון גורם לסרטן ולנזקים בלתי הפיכים לריאות. זו המציאות! הפתרון למצבך הוא שתקחי אחריות ותפסיקי לעשן או שתקחי אחריות ותשלימי עם נזקי העישון. זה עד כדי כך פשוט. מעבר לכל הייתי מציעה טיפול נפרד בחרדה ע"י שיחות עם פסיכולוג, כדורים או שניהם. בדיקות CT אינן פתרון לחרדה. בהצלחה

היי דר גיבס. ראשית תודה על תשובתך. רופאת המשפחה מעולם לא אמרה לי ששיעול זה מעיד על נזק יותר חמור ויותר מוקדם. היא רק אמרה שזו תופעה אמרה שאין מה להתרגש מהשיעול כי זה דבר רגיל אצל מעשנים וזה משהו שמעט נחם אותי בהקשר השיעול הצמוד הזה. ברור שהחרדה היא בםני עצמה (ולאןר דברייך אני ממש סובלת,פשוט כועסת על עצמי), ברור שיש לקחת אחריות וברור שיש להפסיק לעשן וכך מקווה אעשה וכמה שיותר מהר. רוצה רק לסלוח לעצמי,תקווה שאם אפסיק לדוגמא הריאות אכן חוזרות לסיכון שלאדם שלא עשן (כעבור כמה שנים?), וכן אודה לך אם יש לך גם מידע מסייע שיפחית את ההעמשה העצמית שמחלות קורות אחרי 50 (ואז גם אם אפסיק כעת! ואפסיק אבל ככ רוצה לדעת שגם מורידה משמעותית סיכון ונותנת לעצמי אולי צאנס כמו כולם,שזה יישאר גורל וזהו) והאם מי שחלה לא עלינו מקרב המעשנים היו דווקא אלו שהשתעלו או ממש לא מחייב. אודה אם תנסי להבין את ראשי ולתת לי קצת נחת,רק אם אמיתי כמובן תוך הבנה שברור שצריך לקחת אחריות ובכוונתי להפסיק ואני מודעת לעניין החרדתיות שבי שלא פרקטי ולא תורם לכלום..האמיני לי. שאם אפסיק לעשן,שלפחות אעשה זאת עם חיוך..(: ואני אנושית אז ברמה הטיפה פילוסופית מסבירה שרוצה לסלוח לעצמי ולא לחשוב שיום הדין יהיה עוד 20 שנה חלילה.. רק אם יש לך איזה מידע מעודד מוטיבציה מתוך הנחה שמפסיקה לעשן ובנטרול עניין החרדה הילדותי..מודה באמת מראש