קוצר ראיה - גנטיקה VS התנהלות

קוצר ראייה (מיופיה) נובע משילוב של גנטיקה והתנהגות סביבתית — לא רק מגנטיקה ולא רק מהרגלי קריאה. המרכיב הגנטי חזק: אם לאחד ההורים יש קוצר ראייה, הסיכוי של הילד לפתח קוצר ראייה מוכפל; אם לשניהם יש — הסיכוי אף גבוה פי 5–6. אבל הסביבה משפיעה מאוד על מידת ההחמרה ועל הגיל שבו זה מופיע. קריאה ממושכת, שימוש ממושך במסכים ומיעוט זמן בחוץ גורמים ל”אות אופטימלי” שמעודד את גלגל העין להתארך — זהו המנגנון המרכזי של קוצר ראייה. כלומר, אורח חיים של הרבה קריאה ומעט אור יום תורם להחמרת המספר, אך לרוב לא “יוצר” קוצר ראייה יש מאין אצל מי שאין לו נטייה גנטית. במילים אחרות — הגנטיקה מכתיבה את הנטייה, אבל ההתנהגות והסביבה משפיעות כמה רחוק זה ילך. את לא “אשמה” בקוצר הראייה שלך; זו הייתה נטייה קיימת, וההרגלים רק השפיעו על קצב ההתקדמות. היום ידוע גם שאצל ילדים אפשר להאט את ההתקדמות עם הרגלים נכונים: שהות יומית של לפחות שעתיים באור יום, הפסקות כל 20 דקות מקריאה/מסך, ולעיתים גם טיפול תרופתי (אטרופין מדולל) או אופטיקה ייעודית. פרופ' מייקל מימוני מנהל יחידת קרנית, רמב"ם יו"ר חוג קרנית בישראל mimouni.co.il dryeye.co.il linkedin.com/in/michaelmimouni facebook.com/mimouni.michael/ instagram.com/michaelmimouni/