היכולות שלי .

במבחן שעשו לי לפני כשנתייפ נמצאתי כבעלת יכולת דומיננטית בתחם היצירתי. אני לא יכולה להתייחס לתוצאות המבדקים שנערכו לי לפני שנתיים . משום שהייתי יותר מידיי מדוכאת ??(כלומר סבלתי מאוד מדיכאון מג'ורי),הייתה לי רמת סוכר בסביבות 500 לפחות(אז ,בזמן ביצוע הבחינות לא ידעתי בככל שיש לי סכרת),היתה לי דלקת פרקים תוקפנית כתוצאה מהסכרת.שגם עליה לא ידעתי) כל המחלות הללו עדיין קיימות ומלוות אותי ,אך היום אני מטופלת תרופתית קצת יותר טוב במיוחד יש שיפור קל בנושא הדיכאון.בעבר לימדתי בתיכון,לימדתי לבגרויות. באופן פרטי לימדתי אנגלית ןמתמטיקה לבגרות. בנוסף בעבר הרחוק יותר עסקתי במלונאות והגעתי לעמדה מינהלית בכירה. אני אישפזתי את עצמי מרצון/מרצוני החופשי בבית חולים פסיכיאטרי ואחרי שבועיים הוגדרתי כבעלת אישיות גבולית . האמת היא שהגדרה זו לא הולמת אותי בכל הקריטרוינים אולם לא נמצאה הגדרה מתאימה יותר. לפני האישפוז בשיחה של 2 דקות מקסימום אמרו לי שאני בעלת הפרעת אישיות נרקסיסטית . זאת ככל הנראה לאחר 7-8 שנים של טיפול נפשי פרטני ופרטי שבו פסיכולוגית שהרוויחה ממני הון עתק בשביל אפס או כלום עזרה אלא ההפך היא רק ניצלה אותי ועשקה אותי כלכלית והיתה פשוט עלוקה וקרציה מרושעת (אבל הייתי במצב נפשי קשה מנשוא ומדורדר מידיי מכדי להבין זאת ) בסופו של דבר הודעתי לה שאני עוזבת ועוברת לטיפול של קופת חולים היא שלחה אותי ל"טיפול" אצל חברה שלה בקופת חולים וגם זו לא הייתה מי יודע מה בלשון המעטה.גדלתי בבית ששני ההורים היו במצב נפשי מזעזע. שניהם עברו את השואה באופן מזעזע כילדים וכמעט כל המשפחה שלנו נשלחו לגזים ולמשרפות.בשל העובדה שהם נוצלו באופן מחפיר והתיחסו אליהם באופן מזעזע ומחפיר. אימי ניצלה אותי ורימתה אותי כל החיים,זה כלל מכות , התעללות רגשית,מפשית,מילולית ועוד...כדי שאם תתרחש שואה בשנית אהיה מוכנה לזה ואוכל לשרוד אותה..בבית הספר היסודי במחנים ארציים נמצאתי כבעלת IQ מעל הממוצע ונאמר להוריי שאוכל ללמוד כל מקצוע ושאצליח בכל מקצוע.למרות שלא היו שום תנאים בבית (כל הזמן אימי צרחה כמו מטורפת והרביצה לנו)עדיין רוב הציונים שלי היו בסביבות ה90-100 כשרוב הציונים היו בעצם 100.לקראת כיתה שביעית ירדתי בציונים משום שאי אפשר יותר היה להוציא ציונים גבוהים בלי לפתוח מחברת או ספר.בכל אופן יש לי בגרות מלאה עם ממוצע 8.2 או 8.4 לא זוכרת כרגע שזה לא נורא במיוחד בהתחשב בעובדה שלא השקעתי כלום וגם ברחתי מהרבה שיעורים לים או לחברה טובה שלי.בגיל 16.5 בערך אולי קצת קודם לכן "תפסתי" יוזמה סתם בכדי לקבל אינדיקציה לגבי מצבי עברתי בחינות והתקבלתי לחוג למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב כמובן שאם כל המכות הצרחות וההשפלות לא היה שום מצב שאי פעם אוכל לשבת בשקט וללמוד בבית הוריי.אז החלטתי לעזוב את האוניברסיטה ואיכשהו לסיים את התיכון. בחו"ל בתחום המלונאות הגעתי לעמדה ניהולית הייתי אחראית על הקבלה על מחלקת הזמנות ועל כל נושא ניקיון ותחזוק כל החדרים במלון ועוד.... זה בערך "על רבע רגל " לגביי היכולות שלי . בתודה מראש על תשובתך ,מקווה לכמה שיותר התיחסות,הכוונה וי(י)עוץ מעשיים לדברים שכתבתי, -מליסה

כפי שהבנת מהכותרת את התשובה, לא נכון למדוד לפי כישורייך מהשנים ההם. כי עברת סוג של משבר מאז. אני חייב לציין, שאני מזדהה מאד עם סיפורך, גם כמי שסובל רגשית בהפרע' גבולית זו [אגב, אכן כדברייך הרבה פעמים פשוט כי זו האבחנה הכי קרובה. כלומר, כי אינה מופיעה בביטויה הקשים כמו נסיון אובדנות או סמים ואלימות, אך עדיין התמונה הכללית שייכת להגדרה הזו]. כואב לי בכאבך, אני כילד אמנם לא עברתי שואה, אפילו שרגשית היה לי קשה מאד מהיחס המשפיל של אבא שלי, אבל ממש לא ברמות כמו שלך. ויחד עם זה אני מצדיע לך. התרגשתי מאד לקרוא על האקיו הגבוה שהפגנת לאורך כל השנים יחד עם כל הסבל ובעצם יחד עם העדרויות מהלימודים. וזה מאפיין מאד את ההפרע' הגבולית, ואני גם 'מחמיא' לעצמי שאני דומה לך, ואני גם שואל את עצמי, איך אני באקיו גבוה ומספיק המון אבל יחד עם כל העיכובים והמחסומים מכל עבר? ולסיכום, את צריכה להיות מעודכנת בכישורייך של עכשיו, וראשית אני לא חושב שצריך בשביל זה 'אבחון' קודם כל מה את חושבת, מה את רוצה? מה את מסוגלת? כי את כותבת שאת רוצה סוג עבודה בדוכנים שזה הרבה פחות ממלונאות או לימודים פרטניים. לכן תעשי רשימה עם עצמך מפורטת, וחשוב לפנות לעו"ס, אני לא יכול להמליץ וכדו', אבל יותר קשה לבד, אבל העו"ס בעיקר תפנה אותך אל מי שייעץ לך שנקרא תעסוקה נתמכת גם לגבי 'אבחון כישורייך וגם עזרה בעבודה עצמה וכו'. מאחל לך בהצלחה ועוד מילה, אנו בהפרע' זו לוקחים קשה רגשית וגם באופן אישי. חשוב לשנן שנכון שלצערינו הרגש שולט בנו, אבל לזכור לתת פרופרציות. כשאת כותבת על הפסיכולוגית שעשקה אותך וכו' והיתה מרושעת. הענין זה לא אם זה אמת או לא [אני גם לא 'מסמפת'הכי פסיכולוגים, כי אמנם טיפול זה דבר שמאד עוזר, אבל מה לעשות שברוב המקרים, הוא נכשל. עובדה. כי זה דורש כוחות ומאמצים, אבל=] תוכלי לעשות מבדק לפי הסגנון שתיארת שיש כאן 'העצמה' כלומר הכנסת יותר ביטוי מהרגש מאשר העובדות, מה שאומר שזה דיבורים של הרגש. ושוב, אכן זו ההרגשה, [ובהפר' גבולית אנו הולכים יד ביד עם הרגש] אבל אדם מן החוץ לא יקבל את דברייך, בגלל שהצגת אותם מן הרגש ולא מן השכל, וגם אם תגידי עובדות כל עוד תוסיפי מילים מועצמות של רגש, זה שוב יפספס את האמינות. כי כשבודקים דבר נכון או לא, זה חייב לעבור שכלית. הארכתי.. ומקווה שיהיה לך רק טוב. רק לסיום: שאלות טכניות כמו איזה עו"ס וכדו' ואיפה אפשר לעבוד וכו'. אינני יודע להמליץ, לכן לא אוכל לעזור בנידון.