סכיזופרניה

שלום ד"ר יץ בן יעקוב, אני הולכת לרשום הודעה ארוכה אבל זה מאוד חשוב לי שתענה לי בבקשה. אני סטודנטית לרפואה בחו"ל. לפני כשנה התחלתי לצאת עם בחור (היום הוא בן 30). הוא מעצב במקצוע וכשהכרנו הוא היה ניראה לי מוזר אבל מוזר פשוט אולי כי אני תמיד בסביבת רופאים וחשבתי שהוא פשוט אחר, היום אני חושבת שיש לו סכזופרניה, היות ויש לי דוד פסיכיאטר הוא עשה את דיאגנוזה די מהר (רק שהוא דוד שלי ונתן לי עצה לברוח משם כמה שיותא מהר וההבחנה הייתה ישרה מאוד ומהירה "סכזופרניה)... האמת שהיום אנחנו כבר זמן מה לא יחד אבל הוא לבד ואני רוצה לעזור לו. אולי לא ישירות אבל בדרך כלשהי אני חייבת דעה מקצועית קודם כל ואולי יש לך רעיונות מה אוכל לעשות ככה שואלי מישהו יתעסק בזה (אני לצערי לא יכולה לעשות את זה כי אנחנו לא יחד יותר ואין לי השפעה עליו .. ובכלל... ניראה שזה הוא תפקיד הוריו). אז ככה גבר בן 30 גר מזה 10 שנים לבד. מעצב מקצוע. חברים אין לו. רצון ליצור קשרים חברתיים אין לו, המתקשר עם אנשים רק אם יש בזה מורך ממשי שמגיע בדרך כלל מהצד השני. הוא לא יציב בדעותיו והחלטותיו (כדוגמה ניפרדנו 3 פעמים ב 9 חודשים כי הוא פשוט סיפר לי כל פעם על חוסר היכולת שלו להיות עם בני אדם ועל כך שהשדות האנרגתיים שלנו אחרים), אחרי הפרדות הוא היה מספר לי שלא יכול בלעדי. לפי מה שהוא אומר אף פעם לא היו לו חברים והוא לא צריך את זה היות והתקשורת שלנו מתנהלת אצלו איתו מבפנים. הוא תמיד חזר ואמר שהוא יכול לדון עם עצמו בפנים שיש לו שם תמיד חילוקי דעות שגורמות לו לחשוב ולהעמיק במחשבותיו והבנת עולם. לאורך כל ההכרות שלי איתו הוא תמיד אמר שהוא רצה להיות לבד בדרך כלל, לראות תמונות באינטרנט שעות על גבי שעות ולהתעסק בעבודה שלו (עיצוב, עשיית פרסומות ועוד..) היו לו תמיד תקופות, פעם הוא היה מגיע שמח עם מתנות ואז אחרי מספר שעות הוא יכל להתעצבן ללכת לישון ובבוקר בלי סיבה לנסוע הביתה, בלי הסבר וגם אחרי שהיה נירגע היה אומר שהוא לא יודע מה זה היה. רקע משפחתי: הורים שלא אוהבים אחד את השני נשואים אבל גרים חצי שנה יחד חצי שנה בניפרד בילדות ההורים לא נתנו לו תשומת לב והוא היה תמיד לבד ובנעורים אביו תמיד העביר עליו ביקורת. היחסים שלו עם אביו פשוט מתחת לכל ביקורת ועם כל מפגש גרמו לבחור לשבת יומיים בבית מבלי ליצור קשר עם העולם החיצון(אבא פסיכולוג שטען בצעירותו שיש לו סכזופרניה). באימאייל האחרון שקיבלתי הוא ניסה להסביר לי שהוא צריך את הבפנים שלו שהבפנים שלו שחור וכהה ועמוק ושפ קר אבל זה הוא המקור שלו ליצירה. בתקופה מסויימת היה מביע רצון למשפחה ואז מספר חודשים לאחר מכן היה אומר שאף פעם לא היה מעוניין במשפחה. יש לו התעניינות רבה בחייזרים והוא קורא בלי סוף חומר על הנושא ... וכלפי הוא טוען שאני בעלת אנרגיות על טבעיות ולכן צריכה ללמוד טוב בשביל לרפא כמה שיותר אנשים.בנעורים לפי מה שהוא סיפר הייתה לו תקופה מאוד קשה שבה הוא צייר הוא סיפר שפשוט היה לו רע בפנים (משהו שלדעתי פעם קראתי על המחלה)... אני ניסיתי לתת כמה שיותר פרטים רלוונטים להיבחון מינימלי ואפשרי, אני מאוד מאוד הודה לך אם תוכל לומר לי האם אתה חושב גם שזה סכזופרניה ? מה אני כאדם שכבר לא בתמונה יכול לעשות בשביל לעזור לו...? האם בכלל צריך לעזור ? בבקשה תאמר לי מה דעתך כי אני לא יכולה לחשוב על זה שאני עוזבת בן אדם שהיה צריך בעצם עזרה. תודה רבה מראש

אנא פרסמו לי תשובה באתר ולא במייל בני יוצא מזה מספר חודשים עם בחורה שיש לה סכיזופרניה קטטונית -אני דואגת הם מאוד אוהבים ורוצים להנשא -מה קורה לחולים אילו האם המחלה עוברת בתורשה -האם אפשר להקים בית נורמטיבי עם חולת סכיזופריה -תודה יעל

לצערי, אין לי מושגים בענין. אני מתוודה גם שאינני יודע מה זה סכיזופ' קטוטונית. רק משונה בעיני שאם יש לה כזו סכיזופ' שהיא בולטת מאד, מה מצא בה?? ואיך לא קשה לו בקשר הזה? ואולי גם לו יש קשיים מסויימים בחיים [אולי קצת נפשיים] שהוא בחר מזה מרצון. לגבי תורשה, יש אומרים כך ויש אומרים כך, בקיצור, אין מאה אחוז גם לא חמישים, אבל עדיין יתכן שיעבור. בהצלחה

אז ככה.. ואגב, אני לא ד"ר, ודוקא בגלל שאני למזלי לא ד"ר, אני לא מאבחן כל כך עקום ו'במהירות'.. אז לבחור אין שום סכיזופרניה!! כל התיאורים על הפרידות שלכם וכו', הלא כולנו ככה.. תשאלי מסביבך מי לא יצא לה בחיים סיפור פרידות שכאלו.. שנית, אם הבחור עובד, הוא בריא! כך אמר פרויד עצמו. והרי הוא מתמיד בעבודתו, לא? גם אם לפעמים נשאר יום אחד בבית עדיין הוא כמו כולנו.. הוא יושב הרבה מול המחשב עם התמונות וכו' כי אמרת שזה העבודה שלו. אינני רואה בזה שום קצה של סיפטום. יש לו בעיה אחת מרכזית: הוא לא התבגר כראוי, והוא סובל מבעיות רגשיות קשות. כפי שכתבת יחס של הוריו אליו וכו' וכן הזוגיות ביניהם. אגב, אם אביו שידר לו שהוא 'סכיזופרני' לא פלא שהוא לפעמים 'אכל' את זה, ומדבר שרע לו מבפנים וכל כיוצ"ב. בעיות רגשיות קשות אלו, מביאים למצב עצוב שלא רוצים חברים. אבל לא שהוא באמת לא רוצה, רק איננו מסוגל לכך. אבל עובדה ברורה שהוא כן היה איתך בקשר. קשה לו קבלת החלטות [וכן היה בקשר איתך] כחלק מבעיות הרגשיות שלו. גם הנושא של חייזרים, הוא ענין רגשי, כאילו עדיין ילד. אבל ללא שום קשר כלל למחלת נפש כמו סכיזופרניה. פשוט ביותר. [אני עצמי אובחנתי לצערי על ידי רופא יהיר ומהיר, באבחנה כזו, ואני יודע על בשרי את 'עיוותי החשיבה' של הפסיכיאטריה]. אגב, בנושא של אנרגיות וכו', לצערינו הרבה אנשים 'בריאים' מאמינים בזה, עוד יותר ממה שהבחור שלך עשה מזה. לא חסר טפשות בעולם. [אך עדיין זו לא מחלה]. ולסיכום: על אף שאינני חושב שאת צריכה להיות ידידה שלו בשביל לעזור לו. אבל אם את באופן כללי רוצה לעזור לו [ושוב אני לא חושב שהוא היחיד המתאים שלך..] תדברי על ליבו ללכת לטיפול פסיכולוגי! כן, לא פסיכיאטרי ובודאי לא סכיזופרניה.. טיפול פסיכולוגי שיקדם אותו מבחינה רגשית. תוכלי לציין בפניו את הנקודות הללו, של חוסר עמידה בהחלטות, הריחוק החברתי שלו, ההתכנסות בתוך עצמו לרוב, והקשר שלו עם הוריו [שהוא בסיס ידוע לבעיות רגשיות]. ובטיפול מוצלח הוא יוכל לצאת מכל זה! אך כמובן עם הזמן. אגב, לדעתי ולנסיוני, הטיפול הרגשי פסיכולוגי, עדיף טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ולא ליפול לדינמי ארוך ומסובך. ואני כותב מנסיוני [ואחרי ש'בדקתי' על בשרי את הדינמי, ואת עולם הפסיכיאטריה]. אך בשביל טיפול כזה, צריך באמת 'להאמין' בו, ובעיקר 'להבין' את גישתו של הסיביטי [כך קוראים לזה cbt] על ידי שמפנימים [מרצון!] שהחשיבה היא המנווטת אותנו, והכל מתחיל מדברים שהחלטנו מראש, כגון אמונות וגישות בחיים, [קורים לזה 'קוגניציות' ו'סכמות'] בקלות, אפשר לצאת מהכל. ורואים איך דברים השתבשו בילדות, עד כדי גישה כללית מעוותת לחיים. ולומדים את הגישה הנכונה. שיהיה לכם בהצלחה רבה