דודה מוטרדת

שלום רב לצוות הפורום. אני פונה אליכם כיוון ובת אחותי אושפזה בכפייה לפני מספר חודשים לאחר שעברה התקף פסיכוטי שלווה בהזיות בעיקר. היא אושפזה כחודש והיתה במסגרת הצבא בזמן האשפוז. לאחר האשפוז שוחררה מהצבא, והמשיכה לקבל טיפול תרופתי. חלק מהטיפול בה הוא מפגשים חד שבועיים עם פסיכולוגית, בנוסף ניסנו( המשפחה) לשלב אותה בעוד מסגרות טיפוליות וניסנו ליצור לה קצת תוכן בזמן הפנוי הרב. לבינתיים כתוצאה מחוסר עניין וחשק היא אובחנה גם כסובלת מדיכאון. בכל מקרה ישנה הרגשה של חוסר אונים מצד המשפחה וגם אצלי כיוון ושיתוף הפעולה שלה מצומצם והיא עסוקה בעיקר באהבה לחבר שלה ומלבדו אין היא מתעניינת בכלום- ממש אובססיבית לגביו. התמונה מורכבת מאוד ורציתי לדעת אל מי יש לפנות על מנת שהיא תוכל לעבור טיפול מקיף שמלווה אותה מעבר לפגישות חד שבועיות וכדורים? איך גורמים לה לשתף םעולה יותר עם החיים? התחושה שלי היא שאנחנו לא מצליחים לשקם אותה , הרבה בגלל חוסר מוטיבציה שלה, וגם בגלל חוסר כיוון ומסגרת טיפול ברורים שלנו. אשמח לעצה וכיוון לולו

לולו שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מעוררת הערכה האכפתיות וההשקעה שלך באחיינית שלך. אני חושבת שאחד הדברים הראשונים שיכולים לעזור למישהו במצבה הוא תמיכת המשפחה. כאן נראה שהתמיכה הזאת קיימת מעל ומעבר. לגבי נושא השיקום - המוטיבציה של האחיינית שלך היא המשתנה החשוב ביותר היות והיא זאת שצריכה לעשות את התהליך. אני מאמינה שאם אפשר למצוא משהו, ולו הקטן ביותר, שחשוב לה או מעניין אותה יכול להיות שהמשהו הזה יהיה תחילת הדרך. גם חשובה העובדה שהיא ממשיכה בשיחות אצל הפסיכולוגית ואולי הפסיכולוגית תוכל לעזור לכוון אתכם איך אפשר לעזור לה. אני מציעה לנסות ולקבוע פגישה של המשפחה עם הפסיכולוגית כדי להתייעץ איתה. בנוסף, היות וכרגע המשפחה היא מקור התמיכה המרכזי עבור האחיינית שלך אני מציעה לפנות למסגרת של ייעוץ למשפחות. באיזור תל-אביב זו מסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו" ובאיזורים אחרים זו מסגרת של אנוש שנקראת "מיל"ם". שם גם תוכלו לפגוש משפחות נוספות שתוכלו להיעזר בניסיון ובידע שלהם. אני מקווה שהצלחתי קצת לעזור בלמצוא כיוון. בכל מקרה אשמח לענות על שאלות נוספות אם יהיו. אולי האחיינית שלך תרצה לפנות בעצמה לפורום שלנו. אני מאחלת לאחייניתך הרבה בריאות, לכל המשפחה הרבה כוחות ולכולכם הצלחה בהמשך הדרך ענת