טחורים פנימים וחיצונים
דיון מתוך פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה
שלום רב, אני סובלת מזה מספר שנים מטחורים פנימיים וחיצונים, דימומים מידי פעם ביציאות, יותר מכתם על הנייר, טפטוף של טיפות דם אחרי יציאה, לעיתים זה נמשך כשבועיים אחרי כל יציאה. לפני שנתיים הייתה לי גם פיסורה, קיבלתי משחה ניפידיפן שעזרה לי וכיום אין לי פיסורה. לפני כחודש חלה החמרה במצבי, ופניתי לפרוקטולוג ובבדיקה נמצא, חיצונית-טחורים חיצונים גדושים בצקתיים ללא קרישי דם,יותר קבוצה אחורית מימין וצדדית משמאל.טחורים פנימים צנוחים באותו המיקום.בדרגה 4 אין סדק.במאמץ נראית צניחה משמעותית ביותר. PR טונוס מוגבר,רגישות בבדיקה,אין גוש.אין דם.הומלץ על ניתוח כריתת טחורים צנוחים מדממים. יתכן ושילוב עם PPH HEMORRHOIDOPEXY במידה ותמצא צניחת רירית פנימית. לדבריו עליי לעבור ניתוח טחורים בשיטה הרגילה (איזמל) לדבריו בשיטת PPH יש סיכוי שהטחורים יחזרו. פניתי לפרוקטולוג בכיר נוסף שקבע טחורים ברמה 3 והציע ניתוח בשיטת PPH ו- LIGASURE . עכשיו אני ממש לא יודעת מה להחליט, ברור לי שניתוח בשיטה הישנה הינו יותר קשה אולם מצד שני אולי עדיף לסבול עוד כמה ימים ולפתור הבעיה באופן סופי.... אודה לך מאוד על חוות דעתך המקצועית ואולי כדאי ללכת לחוות דעת נוספת ? תודה מראש, רוזי
רוזי שלום, ההבדל המשמעותי העיקרי בין ניתוח לכריתה מלאה של הטחורים לבין שיטות אחרות כגון PPH היא שכריתה מלאה הוא הניתוח היחיד שמטפל גם ברכיב החיצוני של הטחורים (קפלי עור שנמושים חיצונית לפתח פי הטבעת), ואילו PPH ודומיו מטפלים בעיקר בטחורים הפנימיים, אלו שבד"כ גורמים לדמם. לכן השאלה העיקרית היא כמה רכיב חיצוני יש לך, ובעיקר כמה רכיב חיצוני זה תורם לסימפטומים במקרה שלך. נכון לומר שלכריתת טחורים יש שיעור הצלחה מעט יותר גבוה מאשר ל PPH לטווח ארוך, אולם PPH היא עדיין פעולה עם שיעור הצלחה גבוה במטופלים המתאימים לפעולה זו. שילוב של PPH עם כריתה (עם איזמל או עם ליגשור) נוטל את העוקץ מעיקר היתרון של ה PPH על פני הניתוח "הרגיל" של כריתת הטחורים המתבטא בהתאוששות מהירה יותר. בעיקרון, בחולים המתאימים לכך, 2 השיטות לגיטימיות, וההחלטה היא במידה רבה שלך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך
תודה רבה על ההסבר המקיף..... אודה לך מאוד על חוות דעתך המקצועית על איזו שיטה אתה ממליץ על בעייתי המתוארת לעיל. (לא איכפת לי לסבול עוד מס' ימים על מנת לפתור את הבעיה אחת ולתמיד...) ושוב תודה מראש