דפקוגרפיה ועצירות

בת 50 .בריאה בדרך כלל, פרט לבעית היפותירואיד. אין בעיות מיוחדות .סובלת מעצירות ,שמתבטאת בקושי ביציאות , ולאו דווקא במספר פעמי היציאות, שזה נשאר רגיל. הבעיה כרגע לא ממש חמורה .יש תקופות ,שמתבטאת יותר. קולונוסקופיה תקינה. בנוסף סובלת מדליפת שתן במאמץ, התעטשות ,ואחרי ההתרוקנות נשאר זרם נוסף של שתן. הופנתי לבירור צניחת איברי האגן ,ואחת הבדיקות שבצועה בי זו דפקוגרפיה. הנה התוצאות אשמח לחוות דעתך: מסקנות :בכיווץהרמה תקינה של הרקטום במאמץ נראית חוסר פתיחה של הזוית האנורקטלית.בנוסף מודגמים פתיחה של פי הטבעת והופעה של רקטוצלה קדמי בינוני שאינו מתרוקן. התרוקנות חלקית של הרקטום. אבחנות:moderate size anterior rectocele 2-paradoxical contracition of pubo rectal muscle anismus שאלתי, האם חובה נתוח, כי הסבל הוא לא כזה חמור, ואם צריך מה מידת הצלחת הניתוח- רקטוצלה?מה חסרונות הניתוח?באיזה שיטה מתבצע?מה הסיכונים? האם עלול לפגוע בחיי המין, בחדירה או אי נוחות במין,האם עלולות לצוץ בעיות בעקבות הניתוח ,שלא היו קיימות קודם? הרבה תודה על הסבלנות ותשומת הלב

זוקי שלום רב, הדפקוגרפיה מעלה 2 בעיות הקשורות בהפרעת התרוקנות, האחת היא בעיית הרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן, והשניה היא הרקטוצלה. סדר הטיפול הנכון הוא לטפל קודם כל בבעיית ההרפיה, ורק אחר כך, אם יש סבל סובייקטיבי ניכר, לפנות לתיקון כירורגי של הרקטוצלה. טיפול בהרפיית רצפת האגן כולל בעיקרו ביופידבק (פיזיוטפיה של רצפת אגן), ובמקרים עמידים ניתן להוסיף הזרקת בוטוקס לשריר שאינו עובר הרפיה טובה. ישנם סוגי תיקונים שונים לרקטוצלה, ולכל סוג ניתוח יתרונותיו וחסרונותיו. לאחר סיום הטיפול בבעית שירי רצפת האגן. מומלץ לדון עם כירורג המיומן באפשרויות התיקון השונות על הצורך בתיקון הרקטוצלה ובחירת השיטה התמאימה לך. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול