פיסורה ופעילות ספורטיבית

דיון מתוך פורום  כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

28/10/2009 | 12:40 | מאת: א.

אני סובל מפיסורה מזה כחודש עקב עצירות קשה שהייתה לי כמה ימים. כרגע אני עוד בשלב של טיפול שמרני (אגב זו לא פעם ראשונה שאני סובל מפיסורה. השאלה שלי לגבי פעילות ספורטיבית, ריצה והרמת משקולות בשכיבה, האם מותר לי או שזה יכול להחריף את המצב?! השאלה שניה היא לגבי משחת ניפידיפין 0.2%, עד כמה הוכיחה את יעילותה והאם אפשר לקבל מרשם מרופא המשפחה? הייתי אצל פרוקטולוג בעל שם והוא לא הציע לי שימוש במשחה זו, הוא אמר לי שהפיסורה שטחית ושמספיק תזונה עשירת סיבים ובייבי פסטה. מה דעתך? אודה לך על תשובתך המהירה.

לקריאה נוספת והעמקה
31/10/2009 | 23:11 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, אין מניעה לבצע פעילות ספורטיבית כלשהי עם פיסורה. לגבי ניפדיפין, קשה לי לחלוק על דעת רופא שבדק אותך מבלי לבדוק בעצמי, אולם כעיקרון מדובר במשחה עם סיכון נמוך מאד לתופעות לואי, ולכן אם ריכוך יציאות לא עזר בפרק זמן קצר, איני רואה סיבה לא להשתמש בה. חוקית, כל רופא יכול לתת מרשם לתרופה. אם רופא המשפחה יחוש בנוח לתת מרשם כזה או לא- זה לשיקולו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מנהל פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה