פיסורה

ד"ר שלום אני כבר סובל כשלושה חודשים מפיסורה ורק השבוע פניתי לכירורג מכיוון שלא יכולתי לשאת בכאב והרגשתי את שרירי פי הטבעת מתכווצים. הרופא אבחן טונוס ספנקטרי מוגבר, ופיסורה אנלית בקו אמצע אחורי. הוא המליץ לי על אמבטיות חמות, שתיה מרובה, דיאטת סיבים, שתיית אבילק פעם ביום, ומשחת נפידיפין 4 פעמים ביום למשך שלושה שבועות. אני לא אדם שסובל מעצירות וכמובן מאז הביקור אצל הרופא היציאות הן רכות. אני מטופל כבר שלושה ימים ושאלותיי הן: 1) בנושא הצואה אני מבקר פעם ביום בשירותים, הכאב החד פסק לאחר שלושה ימים של טיפול אבל נורא נורא שורף לי, האם הגיוני שבזה שאני נמצא פעם ביום בשירותים הפיסורה תוכל להירפא בכלל? ואם כן לאחר כמה זמן בערך אני אמור להרגיש בשינוי (ממה שהבנתי בקריאה בנט הטיפול השמרני הוא לא יעיל ב-50 אחוז מהמקרים)? 2)אני מת מפחד מניתוחים ולכן רציתי לדעת האם יש בעיה לבצע זריקת בוטוקס לאחר הטיפול בנפידיפין? ומה הסיכוי להירפא בטיפול בבוטוקס?

נמרוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טיפול שמרני יעיל בלמעלה מ 50% מהמקרים, וסביר שלאחר 3 ימים הוא עדיין לא מיצה את עצמו, ולכן יש לטם להמשיכו עוד תקופה מסויימת. ניתן בהחלט להזריק בוטוקס לאחר שימוש הניפדיפין, עם שיעורי הצלחה של כ 70%. יציאה רכה פעם ביום זה מצויין. החלמה מהירה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.