צניחת רירית ומין אנאלי

שלום רב, אני סובל מטחורים פנימיים דרגה 2 מזה כשנה וחצי, ללא דימום וללא כאב, ולפני 3 חודשים (לאחר מספר קשירות לא מוצלחות) עברתי טיפול HAL (ללא RAR). עם זאת, גם לאחר הטיפול, בזמן הטלת צואה עדיין ראיתי 'משהו יוצא החוצה'. כאשר הלכתי לביקורת לפני כשבוע אצל המנתח, הוא ציין בפניי כי אין לי טחורים אך הרירית ארוכה וכנראה יוצאת בזמן יציאה. הוא ביצע תפירה, אך עדיין משהו יוצא החוצה, וזה נראה בדיוק אותו הדבר כמו מה שהיה נראה בשנה וחצי האחרונות. א. ראיתי פה במספר מקומות כי נאמר שצניחת רירית משמעה טחורים פנימיים. אם ככה, הייתכן והפרוקטולוג טעה באבחנה? ב. אני נוהג לקיים יחסי מין אנאליים, אך מאז הטיפול כמעט ולא עשיתי זאת מחשש להחמרת המצב (יש לציין שכשכן קיימתי יחסי מין, הסיפור לא כאב) בהנחה ואין טחורים ומדובר רק בצניחת רירית, האם קיום יחסי מין אנאליים עלול להחמיר את המצב? ואם כן מדובר בטחורים, האם בטוח לקיים יחסי מין כאלה? ג. אם מדובר רק בצניחת רירית, איזה טיפול אפשר לעשות? הפרוקטולוג כאמור כן ביצע תפירה, אך משיטוט באינטרנט לא מצאתי אזכור לכך או לכל טיפול אחר (ראיתי טיפולים רק לצניחת רקטום, ואינני חושב שזה מה שיש לי). תודה רבה!

לאחר התפירה האחרונה (כאמור טען כי הוא תפר את הרירית), הרופא אמר לי כי אני יכול לחזור לפעילות גופנית רגילה תוך שבוע, אך לאחר תפירת הטחורים לפני כשלושה חודשים טען בפניי כי עליי לחכות שלושה שבועות. האם יש לך המלצה אחרת מהמלצתו האחרונה? שוב תודה.

שלום רב, ככלל, צניחת רירית וצניחת טחורים פנימיים הם 2 שמות למצב דומה. זה לא אומר בהכרח שהרופא המטפל טעה באבחנה, ויתכן שהוא פשוט קרה לה בשמות שונים.לרוב, אם אין סבל ניכר, אין מניעה מלקיים יחסי מין אנאליים או לעסוק בפעילות גופנית. ישנה /שת של טיפולים בצניחת רירית / טחורים פנימיים, כולל שמירה על ריכןך יציאות לטווח ארוך, קשירת טחורים, HAL עם RAR, ניתוח הנקרא PPH בו תולים את הטחורים במנח התקין בפי הטבעת באמצעות מכשיר עם סיכות, וכריתת טחורים. האינדיקציה לטיפול היא סבל סובייקטיבי שלך, וסוג הניתוח צריך להלום את מידת הסבל. אם אין סבל לא חייבים לטפל. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש יחסית בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו אינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך