לחולי פיסטולה:כך נראה פקק קולגן :
דיון מתוך פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה
http://www.cooksis.com/products/surgisis_afp/index.html לדר' זמורה ברשותך שאלה : פורסמו הצלחות בשיטת הקולגן בעיתונות הרפואית וברשת. האם זה אכן כך? (87% הצלחה) ואם כן מדוע לא עוברים מידית לשיטה זו? (בהנחה שהמטופל יקנה את החומר,ויחסכו ימי אישפוז בשיטת המתלה, יחסך סבל והחלמה ארוכה, ויורדו אחוזי הכישלון מסיבוכים כגון דימומים,פגיעה בסוגרים) גם כלכלית לקופח זה ישתלם ככל הנראה... מענינת אותי דעתך. תודה.
הטיפול בפיסטולה גבוהה סביב פי הטבעת אכן מאתגר ואינו פשוט. הפלג הקולגני הוא מוצר חדש שקיים בעולם פחות משנתיים ובארץ כשנה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר. בספרות הרפואית פורסם עד היום רק הנסיון של הקבוצה שפיתחה את הפלג, והתוצאות הן אכן בשיעור שאתה מצטט. יחד עם זאת, אנו יודעים שברוב הפיתוחים החדשים, כאשר השימוש בהם הופך נרחב, ולא רק בקבוצה הראשונית שפיתחה את המוצר (ולרוב בחרה "בפינצטה" חולים לניתוח זה), שעורי ההצלחה יורדים במידה מסויימת, ואכן בכנס בין לאומי ממנו חזרתי היום רבים טענו ששעורי ההצלחה שלהם נמוכים ממה שפורסם. למרות זאת, מדובר בפעולה כירורגית פשוטה יחסית עם סיכון ניתוחי נמוך, ובפיסטולות גבוהות, בהם ניתוחים הכוללים חיתוך שרירי סוגרים אינם אפשריים, שווה לנסות פעולות פשוטות יותר ובעלות סיכון נמוך כגון פלג קולגן או דבק ביולוגי כפעולה ראשונית, ואפילו אם רק ב 50% נגיד זה יחסוך ניתוח גדול יותר, בעיני זה עדיין שווה. לגבי שהיקול הכלכלי, אתה צריך לשאול את מי שמנהל את מערכת הבריאול (שלא תמיד הגיונית) בארצנו, אך לפי החוק לא ניתן לבקש מחולים לקנות מוצרים לשימוש בבתי חולים ציבוריים, וקשה מאד לשכנע בתי חולים ציבוריים לקנות מוצר שעלותו גבוהה יותר ממה שבית החולים מקבל עבור הניתוח כולו, לכן לצערי כיום אנו מבצעים ניתוחים אלו בעיקר במערכת הפרטית. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיסטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם בדרך כלל כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. יחד עם זאת, במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות כגון מחלת קרוהן קיימת נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. אם יש לך בנוסף לפיסטולה תלונות אחרות הקשורות במערכת העיכול לדעתי יש מקום לבצע בדיקות לאבחן או לשלול מחלת קרוהן (בד"כ קולונוסקופיה והדמיה כלשהי של המעי הדק), מאחר שאם הפיסטולה קשורה במחלת קרוהן, זה משנה במידה מסויימת את הגישה הטיפולית לפיסטולה זו. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול שמרני או תרופתי לרוב אינו מרפא פיסטולה שאינה קשורה במחלת קרוהן. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, ניתן לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. יחד עם זאת, פעמים רבות, כירורג קולורקטאלי מיומן יוכל להעריך את כמות השרירים המוכלת בפיסטולה זו בבדיקה במרפאה או בחדר ניתוח, ללא צורך בבדיקת הדמיה. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך בניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. חוט סיטון יכול לעיתים לחתוך בהדרגה את תעלת הפיסטולה, אולם לעיתים אינו חותך את כל התעלה ולא מביא לריפוי מלא. אחד הניתוחים המקובלים לטיפול בפיסטולות גבוהות מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח זה חוסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר הוא פלג הקולגן, המיוצר מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה גבוה יותר משל דבק.