הקנאה הורגת אותי

קשה לי .. עם הטיפולים אני מתמודדת יפה, ממשיכה לעבוד, מתפקדת בבית והכל.. אבל.. הריון לא בא בחשבון לא עכשיו ולא בכלל כנראה , והיות ואני בגיל שבו כולן יולדות,,, קשה לי נורא לשמוע על עוד חברה שילדה, עוד מישהי שפתאום היא עם עוד תינוק ...ועוד הריון ... חברה שלי כבר בהריון רביעי . נכון שאני לא בתחרות עם אף אחת אבל בכל זאת, ילדים זה הכי הכי שבעולם לדעתי, והידיעה שלי לא יהיו יותר - גומר אותי לגמרי. משום מה לא קשה לי להתמודד עם המחלה..רק עם ההשלכות שלה - שזה אומר שילדי, שאני אוהבת הכי שבעולם והוא החיים שלי וכל עולמי, יישאר ילד יחיד לעולמים. לא מסוגלת לבלות עם חברות עם תינוקות...אני בתחושת אבל מתמדת על התינוק שלא יהיה לי .ריקנות , פספוס של החיים. הרי חיים פעם אחת לא ??? אז למה זה מגיע לי ?? אני יודעת שאין טעם לחפש הצדק אבל קשה לי לקבל את זה .

אני לא במצבך ולכן אני לא יכולה לגמרי להזדהות, אבל אני בטוחה שתוכלי למצוא המון נחמה בכך שיש לך כבר ילד אחד. אולי הוא יישאר ילד יחיד, אבל מצבך טוב ממצבה של אישה שאין לה ילדים בכלל... חוץ מזה - יש לך המון. יש לך את התפקוד שלך, נראה שהטיפולים מוצלחים ושאת בדרך הנכונה להחלמה, יש לך עוד דברים בחיים שאני בטוחה שתוכלי להיאחז בהם. בנוסף, שמעתי על נשים שהרו וילדו אחרי סרטן השד. זה לא תמיד מומלץ, זה תלוי במצבך ובמצב הסרטן, אבל זה לא בלתי אפשרי. בדקי עם הרופאים שלך אם שווה לקחת סיכון. וגם אם לא - האם האופציה של אימוץ או פונדקאות לא באה בחשבון בכלל בכלל?

היי, אני יכולה לומר לך שיש לי ילד בן 24 ובת בת 18, אני בת 44 ומורה לגיל הרך, ואני כל כך בתחושה שלך שפיספסתי שלא עשיתי לפני 7 , 8 שנים את השלישי ,כי עכשיו כבר לא אוכל לעולם.... אני מסתכלת על הילדים שאני מלמדת ואומרת לעצמי שלפעמים הבית כל כך ריק ואני מתה לאחדכזה שיתרוצץ לי בין הרגליים אבל פספסתי..... מבינה אותך.

האם לאשה אין דבר בחייה פרט להולדת ילדים??. בזה מסתכמת ההגשמה העצמית שלה? במאה ה-21 חשבתי שנשים חושבות קצת אחרת

חייבת להודות שהורדת לי את הלב לתחתונים... ואני אסביר את עצמי בת 32 בקרוב 33 .. ילד אחד בבית, מקסים בן שנתיים .. אני אחרי כריתה דו צדדית .. אחרי כימו, נשארו עוד מספר טיפולים של הרצפטין ... נכנסתי לפה בשביל שאלה, אני לא כלכך אוהבת להסתובב פה ובפורומים כאלה, למרות כל העזרה והכח שמקבלים .. תמיד ניהיה לי עצוב, קשה... לקראת סיום הטיפולים הכימו שוטטתי פה , והייתה מישהי שכתבה על לידה, ופתאום נפל לי האסימון.. יומיים בכיתי .. אני עוד לא יודעת בכלל אם הכימו הרסה את כל הנושא של הפוריות, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה לראות את בני כבן יחיד ... אני חושבת שהקנאה תדעך... (אצלי יותר בערו הרחמים על הבן כבן יחיד) .. בנתיים צריך לשמור על הבריאות יש ימים שההתעסקות בנושא ... שואבת פנימה .. ויש הרבה ימים טובים .. שלא מתעסקים בנושא.. וכן לפחות זכנו לאהוב ולגדל ילד אחד

שלום לך, תודה רבה לך שהסכמת לשתף אותנו בכאב שלך שכפי שראיתי נגע בצורה זו או אחרת לכל המגיבות. בחלקן התחברו לכאב זה דרך נושא הילדים וחלקן יתכן והתחברו לתחושות הכאב, התסכול והפספוס ממקום אחר. אני מבינה ומסכימה איתך ועם נשים אחרות שהגיבו שלעתים המחלה מעמתת את האישה עם הפחדים והכאבים הגדולים ביותר. אחד הרגשות הקשים ביותר שעולים בהקשרים שונים הוא רגש הקנאה. קנאה בנשים בריאות, נשים ששערן שופע או נשים שיש להם אפשרות ללדת בלי הגבלה. לפעמים הקנאה גורמת גם להמון רגשות אשם כי אנו מקנאים באנשים הקרובים לנו, עד כדי חוסר יכולת להיות במחציתן. לפעמים גם תחושת האשם קשורה למחשבה שמדובר ברגש רע שאסור לנו להרגיש. קנאה אכן יכולה להיות הרסנית, אולם מדברייך אני קוראת כי הקנאה שלך נובעת מהרצון האמיתי והכן שגם לך יהיה את מה שיש לאחר. זהו רגש טבעי לחלוטין ואני משוכנעת שהכאב המתלווה אליו הינו כאב קשה מאוד. למרות שכרגע יתכן וזה נראה כי הכאב ילווה אותך לנצח, ישנן דרכים להתמודד ולאבד את הכאב והתסכול. אני ממליצה לך בחום לדבר על תחושות הללו, באם במסגרת שיחה עם איש מקצוע או באם השתתפות בקבוצה של נשים המתמודדות עם כאב דומה. באם תרצי, תוכלי לפנות לעדי וינטרוב, רכזת תמיכה שתשמח לספר לך על אפשרויות התמיכה העומדות לרשותך. עדי תשמח לעזור בטל שמספרו 036021716 בברכה, אנה

הי, אני בת 33, אם לילד מדהים בן שלוש ושמונה חודשים, ששואל אותי כמעט מדי יום: "אמא, מתי יהיה לי אח". כי לכל הילדים בגן יש אחים קטנים. האמת שבדיוק בתקופה הזו תכננו את ההריון השני (בעלי הבטיח בת), ובמקום זה אני מטפלת בסרטן. אבל למרות הכל אני יודעת, שאחרי שאחלים, בעוד שנתיים-שלוש, אני אביא עוד ילד. תתרכזי בסטטיסטיקה חיובית, תבריאי, תתייעצי עם רופאים טובים, תקראי מחקרים, תנקי את הגוף מרעלים, תחשבי חיובי - זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות בשנים הקרובות. מחזיקה לך אצבעות. הרבה בריאות.

אני כל כך מבינה אותך. אני חליתי בגיל 28, ולא הייתי נשואה. בגיל 34 התחתנתי ולאחר זמן קצר התגרשתי והיום אני בת 36 והרופאה שלי כל הזמן אומרת לי שאני צריכה למהר ולתכנן משפחה כדי שנוכל להוציא את השחלות. ואני לא מוכנה עדיין לעשות את הצעד הזה למרות הסיכון שאני לוקחת, כי אני רוצה ילדים גם אם אני יצטרך לעשות זאת בתרומת זרע. בריאות והצלחה לכולן

הי אופטימית, לכותבת יש ילד אחד וגם זה לא מעט ואפילו יותר מזה. מאחלת לך שתממשי את חלומך להביא ילד ואולי לא כדאי לחכות יותר מדי, מקווה שתמצאי פרטנר מתאים בקרוב , אבל אם לא, הביאי את הילד ואז הוציאי את השחלות (אני מבינה שאת נשאית?) מכל הלב מחזיקה לך אצבעות ומחזקת אותך, רק בבריאות ושתזכי לאחוז לאהוב ולחבק צאצא משלך. בהצלחה.