מכתב חוזר...

יקירות שלי, מי שרואה את המכתב ותוהה שאולי היא ראתה אותו צודקת. פרסמתי אותו היום בתור תגובה אבל זה ממש למטה, כאילו זה רחוק ובטח אף אחת לא תשים לב לזה, ובא לי שתתייחסו, אז העליתי את זה מחדש למעלה... אז מה נשמע אתכן כולן? האמת, שהיום אני יותר טוב מכל הבחינות (חוץ מהמריבות הבלתי פוסקות עם בעלי בגלל התאונה המרגיזה הזו...) מטופל"שית, שאלת אם בא לי לספר מה הבעיה ומה עשינו... אז ככה. יש לי בבית ילד ב"ה מתוק, חתיך וגאון (אפילו עשיתי לו אבחון ואמרו שהוא נושא מנת משכל הרבה מעבר לממוצע..., אני לא סתם אומרת גאון), אצלו ההריון היה ספונטני, אחרי קצת פחות משנה נישואין. כשהוא היה בערך בן חצי שנה (אולי קצת יותר) היה לי עוד הריון ספונטני (עם תאומים!) שנגמר בהפלה טבעית בשלב מאוד מוקדם. אחרי ההפלה הזו נכנסתי שוב להריון ספונטני (ידעתי בדיוק מתי הביוץ ואז שימשנו כמה פעמים ביום זה...), לצערי הרב ההריון הזה נגמר בחודש שמיני, שחייבו אותי לעשות הפסקת הריון עקב מומים מרובים, בלב ובמוח. אחרי זה הייתי לחוצה נורא להיכנס שוב להריון אבל לא נכנסתי. כשהייתי הולכת לרופאת נשים היא הייתה אומרת לי שהכל אצלי בראש, בגלל שאני לא רגועה אני לא נכנסת להריון, כך עבר תקופה ארוכה, אח"כ התחלתי עם איקקלומין (בלי מעקב זקיקים), הגעתי למצב של 3 כדורים ביום, במשך חצי שנה ושוב לא נקלטתי, היא תמיד הייתה אומרת שהכל בגלל הלחץ. אחרי חצי שנה של איקקלומין, היא אמרה לי שהיא שולחת אותי למרפאת פיריון בלב כבד. בהתחלה הלכתי ל-2 פגישות באופן פרטי, אני ובעלי עשינו מלא בדיקות ואז הגיע הבשורה שלבעלי יש בעיית זרע מאוד קשה, ואין מנוס מטיפולים של IVF ICSI כי מצב הזרע ממש ממש גרוע. עשיתי 2 טיפולים בבי"ח בדרום שלא הצליחו, אח"כ עברנו דירה לרמת הגולן, רציתי להתחיל טיפולים בפוריה, כל פעם הרופא היה ממציא לי בדיקות חדשות לעשות, כך נדחה הטיפול, הוא כל פעם היה גם מזכיר לי עד כמה שזה לא בריא ומסוכן גם לעובר לעשות טיפולים. אח"כ הוא המציא שיש לי סכרת, ואמר לי שאני שמנה וצריכה דיאטה (בנות, אני בחורה רזה!), הוא היה רופא ערבי שמן ברמות מפחידות, בקיצור לא סבלתי את המקום הזה! כל פעם הייתי יוצאת מהמקום הזה יותר בדיכאון ממה שנכנסתי, גם האחיות לא היו מי יודעי מה, כשהאחות הייתה צריכה להסביר לי איך לבדוק לעצמי רמות סוכר בדם, היא לא הסכימה שנשב יחד בחדר אחיות, כי יש שם עוד אחיות וזה מפריע להן... בקיצור ברחתי מהמקום הזה והלכתי לשערי צדק, לפרופסור מרגליות- הוא מלך! כזה נחמד. קיצר, התחלתי טיפול שם, טיפול שלא הצליח, הוא אמר לי בהחזרה שברור לו שהפעם אהיה בהריון, כשהוא גילה שלא הוא אמר שמבחינתו זו אכזבה גדולה מאוד, כי הכל היה נראה מושלם, גם כל העסק אצלי מבפנים וגם העובר. קיצר, יום אחרי שגיליתי שלא הצלחתי הלכתי אליו ועכשיו אני התחלתי טיפול של החזרה ממוקפאים (יש לי 3, מקווה שיסכים לשים לי לפחות 2). וזהו זה, זה כל הסיפור חיים שלנו. אני כבר משתגעת ומאוד רוצה הריון, אני במצב שכל דבר גורם לי לכעוס, לבכות ולהתחרפן. אני כבר יותר מחודש לא הייתי בעבודה אחת מתוך השתיים שיש לי, אני גם גננת וגם מזכירה, אז לא הייתי בגן מלא מלא זמן, כי קשה לי שם עכשיו מאוד... זהו, עכשיו אני הוטלכת להכין מרק לבעלי, כי עם הוא יחזור וזה לא יהיה מוכן, הוא יתעצבן עוד פעם ואין לי חשק לעצבים שלו... שיהיה יום טוב ובשורות טובות לכולנו במהרה, אמן!!!!!!!! בנות, תתפללו חזק בשביל כולנו!!!!!!!!!!!! מיכל

קראתי עכשיו גם למטה, על היום המגעיל שהיה לך ועל זה שבעלך החליט לשתף את ההורים שלך בלי להתייעץ איתך, שזה מאד לא בסדר לדעתי. גם על התגובה של אמא שלך קראתי. ואפילו אני, שאני לא הבת שלה, מאד התאכזבתי והתפלאתי. בגדול יש קווי דמיון בינך לביני. גם לי היה ילד בן 4 בבית מהריון ספונטאני. גם רופא הנשים שלי ניסה כמה מחזורים עם מעקב ביוץ ותזמון יחסים ואח??כ איקקלומין וגם לי מרחו את הזמן, אם כי אחרת, במרפאת פוריות. וזה מרגיז מאד! וכל הכבוד לך שקמת והלכת משם! פרופסור מרגליות הוא ממש כשמו- אבן יקרה! אדם חם וטוב לב, רופא מוכשר וחכם מאד, קשוב למטופלות ותותח ענק בתחום הפוריות! הייתי מטופלת שלו ואני בטוחה שאת בידיים ניפלאות עכשיו. וגם אף אחות לא תתייחס אלייך בזלזול שם. למרות העומס האדיר שיש להן. יקירתי, גברים לוקחים את ענייני הרכב קשה נורא וזה דבר שלא ממש מובן לי. אם הוא היה עושה את התאונה הוא היה מגיב אחרת, אני כמעט בטוחה. העיקר שאת לא נפגעת ואני מקווה שגם האיש השני שהיה מעורב בריא. יש גבול למה שאפשר להעמיס על המוח והרגשות ונראה לי שעברת כמה ימים מאד קשים. לכן, בפעם הבאה שאת מתיישבת מאחורי ההגה תכריחי את עצמך להתרכז אך ורק בנהיגה! אנחנו רוצות אותך בריאה ושלמה! בקשר למוקפאים- דברי עם מרגליות, אולי הוא יסכים להחזיר את כל השלושה. אחרי הכל- אלו מוקפאים, וסטטיסטית סיכוייהם נמוכים יותר. וגם- אם הקפיאו את שלושתם באותה הקשית- ממילא יפשירו את כולם. אבל אם הקפיאו לך שניים לחוד ואחד לחוד (מה שלא נראה לי, לא הגיונית ולא מההכרות שלי עם שע??צ, אבל אולי אני טועה), אז אם זה המצב, ומרגליות יחשוב שזה מוקדם מדיי להחזרה של שלושה- תסמכי עליו. זה מאד חשוב להיות מסוגלת פשוט לסמוך על הרופא שלך. ואת יכולה לסמוך עליו! זהו, יקירתי, אני אלך לישון סוף סוף... אה, ד.א. אני הריתי ממוקפאים בשערי צדק! לילה טוב ורגוע. דורה.

וואו איזה סיפור... גם אני דפדפתי אי שם למטה בנבכי דפי הפורום וקראתי את מה שכתבת על אמך והריב עם בעלך. אז בואי נתחיל מהטוב: את באמת נמצאת בידיים מעולות וראיתי את תגובתה של דורה שהיא בעצמה היתה מטופלת שלו. כן כן שמו הולך לפניו.באמת חבל וכואב שחווית את אותן חוויות לא נעימות, אבל הנה הגעת למקום מצויין. הכי חשוב שתחלימי מהתאונה ומקווה שגם הצד השני חש בטוב. כן כן לגברים יש דרך מוזרה ומעצבנת להתמודד בכל מה שקשור לרכב - זה הבייבי שלהם. גם אני מסכימה עם דורה שבעלך לא היה צריך לשתף את ההורים שלך במה שאתם עוברים, אבל תזכרי שזה בא מתוך מקום של כוונה טובה, אני חושבת שגם הוא לא ציפה שהתגובה של אמך תהיה כזו. אז באמת באמת אל תרוצו לרבנות (גם ככה הם לא משועממים :-). כאן באמת את יכולה לומר את אשר על ליבך. ואם בא לך לבכות, לקטר ועוד תרגישי חופשי. מנסיוני יש כאן בנות מדהימות שיחד עם נועה ודורה המהממות פשוט מרוממות את הנפש ומחזירות אותי למסלול ולעיתים גם מסתכלות על הדברים בפרופורציות המתאימות שמן הסתם בתוקף מצבינו אנו מוציאות אותן מגבול הנורמה. אני מצטרפת למה שדורה כתבה לגבי הרופא. באמת באמת יכולה לסמוך עליו. גם רופא מעולה וגם אדם קשוב זה שילוב מנצח. מחזיקה לכם אצבעות. המון המון המון הצלחה וכמובן החלמה מהירה מהתאונה. לא נורא הרכב העיקר שאת בריאה ושלמה וכן אנחנו רוצות אותך כאן בריאה ושלמה. לא רק אנחנו גם הילדים שלך שבדרך זקוקים לך. שולחת לך חיבוקים ובברכת יום חמים ומקסים :-)

מצטערת לשמוע שככה עוברים עליך הימים. וגם הסיפור לא פשוט. לגבי אימא שלך כתבתי לך בהודעות הראשונות שלך. אני מאוד מזדהה, כי גם אצלי זה ככה. אימא שלי לא יודעת שהייתי בשאיבה וגם "לא יודעת" לשאול לשלומי. היא מתקשרת אליי בעיקר כשהיא צריכה ממני משהו. די השלמתי עם המצב. אבל אצלך הם גם יודעים לעזור ולבוא ולדאוג. אז אולי לא הכל אבוד? :-) הייתי מציעה לך עד כמה שזה אפשרי לקחת כמה ימים לעצמך ולעצמך בלבד. לדבר עם בעלך עם צריך, להסביר את המצב. ולהשקיע בעיקר בלהחלים ולנוח. פיזית ונפשית. תעשי את הדברים שאת אוהבת לעשות. הדברים הקטנים שעושים לך טוב. אני לא מכירה אותך, אז יכולה להציע רק מהארסנל שלי :-) מוזיקה, ריחות נעימים, אמבטיה /מקלחת, קרם גוף טוב, שמש, פרחים. כל הדברים הקטנים האלא שמעלים חיוך על פניך. מחזיקה לך אצבעות להמשך ושולחת אנרגיות חיוביות מכאן

אני מבינה לגמרי את התחושות ... את הייאוש וחוסר הכוח לראות קדימה. אבל.... וזה אבל מאד גדול... קודם כל נכנסת להריון יותר מפעם אחת וזה מעודד מאד כי הגוף שלך יודע לקלוט אותו, עכשיו נשאר ללמד אותו שוב לשמור עליו. אצלנו לא היתה שום בעיה, אנחנו מה?לא מוסברים? והרופא אמר לי גם שהכל בראש ועם הזמן זה יקרה- אבל למי היה כוח/ חשק/ רצון לחכות?! אז הלכנו להפריות ובאמת השניה נקלטתי...מה שאני מנסה להגיד זה- שאת כבר בתהליך... קרובה מתמיד אז תני לזה קצת זמן, תישארי אופטימית. באמת חלק משמעותי מהצלחה של הטיפולים הוא נפשי ובגלל זה תנסי להתרכז בעצמך! בזוגיות שלך! אני יודעת שזה קשה אבל את חייבת... תמצאי לך ספר טוב, אולי חוג, אולי דווקא לחזור לעבודה כדי לנטרל את המחשבות. אני בטוחה שבקרוב תקבלי בשורות טובות!!! ואני מסכימה עם דורה... תבקשי שיחזיר לך את כל ה3  

איזה סיפור. לא פלא שאת רוצה להשתפך ולהוציא הכל החוצה! טוב עשית! כל הכבוד שהרמת את עצמך והגעת למרגליות. רק דברים משובחים אני שומעת עליו! יקרה, לא יכולה להאריך, רק להגיד לך שאת אמיצה וחזקה ויכולה לכל מה שרק תרצי ותחלמי! ובעלך שיחיה, צ'לחי אותו אלי אם הוא מעיז להתעצבן בענייני מרק לא מוכן! אוקי? נשיקות יקירה. אנחנו פה!!!! תמיד!!