פרוגנוזה של GENDER IDENTITY DISORDER

שלום רב אני בחור בן 23.5. כל החיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי לגמרי שאני אישה, אבסולוטית זהיתי את עצמי כאשיה, הזדהיתיעם בגדי נשים,התנהגות נשית,תמיד אבל תמיד הרגשתי שנולדתי בגוף הלא נכון, וכל סממן גברי בגוף שלי היה מפריע מדכא אותי נפשית ורגשית ותמיד שאפתי לטיפול הורמונאלי לשינוי מין. (אני אקצר כי באמת יש הרבה מה לספר).. העזתי לגשת לפסיכיאטר לבקש עזרה רק בגיל 20. נפגשתי בפעם הראשונה והיחידה בחיי עם פסיכולוג, פסיכולוג בכיר מנהל יחידה הפסיכולוגית בבי"ח מוביל בארץ ולאחר פגישה של 30 דקות (בלבד!!!) אובחנתי ע"י כסובל מהפרעה בזהות מגדרית ומיד רשם לי מכתב הפניה לאנדוקרינולוג ע"מ להתחיל טיפול הורמונאלי. אני איש מטבעי מהסס וטוב שכך! ההפניה נשארה בידיים שלי 18 חודשים שלמים ולא פניתי לאנדוקרינולוג עם כל הדחף הפנימי והרצון האדיר "להתחיל כבר" בשינוי של כל חיי! פתאום, לפני שנה וחצי, הכל נעלם!!!!!פתאום לא מרגיש יותר את הרצון להפוך לאישה, הרצון שלווה אותי מאז שראיתי את האור הראשון ושגרם לפסיכולוג לאבחן אותי בפחות מחצי שעה!! כן,זה היה נס בכל מובן, שאני עד היום ,אחרי כשנתיים מהנס, נדהם ומופתע. האמנתי שהנסים קורים גם במאה ה21 הכל הוחלף עם דחף ורצון פנימיים עצומים להפוך לגבר של כל הגברים!!! לאחר הנס הזה חייתי את התקופה הכי יפה בחיי.חייתי עם רגשות של ניצחון במלחמה בת 1000 שנים, או החלמה מלאה ממחלה עם 100% סיכויי מוות..בקיצור ביום הזה נולדתי באמת. רצית לציין שמאז השינוי המגדרי קרו לי שינויים מהותים במיניות במגמה ברורה: מגיי פסיבי לגיי אקטיבי לביסקסואל- כיום אני סטרייט בכ50% !! מזל שלא התחלתי בשום טיפול הורמונאלי כי אז הייתי מתחרט כל חיי.מזל שאני אדם מהסס וחשוב יותר מדי על הדברים. רק החיוך הנדהם והמואר התחיל לכהות כשעלתה בראשי השאלה של כל השאלות : ה א ם ז ה י ח ז ו ר א ל י י ???? האם באמצע או בסוף שנות חיי אחזור לייסורים ולקונפלקטים הפנימיים שליוו אותי כל חיי?? מה באמת הפרוגנוזה של הפרעה זו?? מה גרם לכך שההפרעה תחלוף פתאום ללא התראה מקדמת ובצורה קיצונית עד הרצון העז להפוך לגבר בכל מובני המילה עם הרגשה של "לפצות על השנים שחלפו"?? האם שינוי אישיותי יש לו השפעה כלשהי על ההפרעה GID? (בתקופה שבה קרה השינוי הייתי בסוף שנתי השנייה באוניברסיטה) מחכה לתגובתך עם כל רגשותיי ותקוותי וכל אות בתגובתך חשובה לי. תודה רבה רבה רבה

סיפור מאוד מעניין, מאוד. יכול להיות שמאוד פחדת לקחת את הטיפול, עד חרדת מוות של ממש. וככל שהתקדמת ככה צצו לך בראש יותר ויותר אפשרויות אחרות העיקר להימלט מהרעיון- שפשוט נורא החריד אותך- הרי מטבעך את מציין שאתה נוטה להסס. ומכיוון שהיית במצוקה ולקחת צעד אחורה- חשת הקלה. אני חושב שהסיפור שלך מתאר עד כמה להיות הומוסקסואל ו/או טראנסג'נדר זה לא קל בכול ההתערבויות השונות בחיים.

שלום שמחתי מאד להשתתפותך. אכן מאד מדהים להתעורר בבוקר אחד ולמצוא את עצמך בקצה השני של העולם!, למציאות חדשה,חיים אחרים מכל מה שהכרת, אדם אחר לגמרי מטרנסגנדר אומלל עם קונפלקטים פנימיים עצומים לסטריט!.. במיוחד לאחר שגיליתי שהשינוי הזה נדיר מאד . אבל הסיפור לא כמו שאתה אומר. לא לקחתי צעד אחורה ולא פחדתי כי כל חיי רציתי את זה וסוףסוף השגתי את האישור להתחיל כי זה היה הציר הראשי שסביבו המחשבות שלי הסתובבו לכן מן הסתם חשבתי הרבה על העניין.מה שאני מנסה לגיד זה שההיסוס שלי לא נבע מפחד ולא מזה שלא חשבתי מספיק. אשמח לעוד השתתפויות של עוד אנשים..כל תגובה מלמדת דבר חדש.. תודה רבה

שלום רב לך, שמחתי מאד לקרוא את אשר כתבת ולא רק מפני שאתה מרוצה במה שקרה עמך בהקשר לזהותך המינית, אלא גם מכיוון שזה מאפשר להבין היבט מסוים של הנושא אשר בדרך כלל אין מתייחסים אליו בשאלות הפונים לפורום. מה שאתה מתאר יכול להתאים למה שמכונה בסיווג והאבחון המקצועי של ארגון הבריאות העולמי: "הפרעה בזהות המינית בתקופת הילדות". אמנם, במקרה שלך זה נמשך עד גיל 20 ואין זה אופייני לבעיה או להפרעה המדוברת, אך חשוב לדעת, שקיים מצב כזה אצל ילדים, אשר מתגלה במהלך הילדות המוקדמת ומתאפיין במצוקה חזקה ועקבית ביחס למין של עצמם, בליווי רצון לעבור להיות בן המין השני. אצל ילדים אלה יש עיסוק מתמיד בלבוש ובפעילות של בן המין שאליו הם רוצים להשתייך, לפי הרגשתם. אמנם, אין לקבוע אבחנה זו לאחר שהגיע הילד או הילדה לבגרות מינית ולכן זה לא לגמרי מתאים להתפתחות הדברים אצלך. חשוב לדעת, שמחקרי מעקב הראו שחלק לא קטן מן הילדים (בין שליש לשני שליש), שסבלו מן ההפרעה הזו הפגינו נטיות הומוסקסואליות במהלך ההתבגרות ולאחריה ורק מעטים היו טרנסקסואלים בבגרותם. אין זה סותר את העובדה שרוב הבוגרים הטרנס- סקסואלים מדווחים על בעיות בזהות המינית במהלך ילדותם (ראה בסיווג והאבחון הפסיכיאטרי ICD-10). מאד יתכן, שבמקרה שלך זה החל כמי שסבל בילדותו מטרנס-סקסואליזם בתקופת הילדות ובאיזה שהוא מקום בתוכך נשארת עם הרצון להיות אישה, גם לאחר ההתבגרות המינית, למרות שהחלו אצלך, כפי הנראה, ספקות בדבר. ההוכחה לכך שהיו לך ספקות היא קודם לכל, העובדה שבכל זאת לא לקחת הורמונים שהיו מסייעים לגופך להיות נשי יותר. כלומר, לא היית לגמרי בטוח בדבר ושנית, אתה באמת שכנעת אותי בדבריך אשר כתבת, כי אתה שמח ומאושר שאתה מרגיש היום גבר וכי השאיפה להיות אישה נעלמה כליל. לו היה מדובר בטרנס-סקסואל/טרנסג'נדר של ממש, לא היה הדבר קורה. התרשמתי מדבריך שהספקות, שליוו אותך לא נבעו רק מחשש או פחד שהדבר יתגלה על ידי סביבתך הקרובה, אלא שבאמת לא היית בטוח בזהותך הנשית. אם אכן, התופעה של גילוי גבריותך החדשה תהא יציבה לאורך זמן ממושך, ניתן יהא לדעת, שסבלת בילדותך מן הבעיה אשר נמשכה לתקופת ההתבגרות מסיבה כלשהי (אולי כדי להבין מדוע יש צורך להכירך טוב יותר), ועתה משהתבגרת והדבר נעלם,- יש הצדקה לתחושת ההקלה שלך. טוב לדעת, שאתה מתנהל כיום בעולמך בצורה המתאימה לך ואתה פעיל ומרוצה מחייך. באשר לשאלתך:, האם הדבר יחזור? קשה לי להשיב בוודאות מוחלטת. סביר להניח כי לא. ואולם, מאחר שלא ברור מדוע התופעה לא נעלמה אצלך כבר בתקופת ההתבגרות המינית (היתכן שהתפתחותך המינית אחרה לבוא?) ואתה מתלבט אם כל השינוי שארע לך קשור לאישיות או לאירוע מסוים בחייך, הייתי מציעה לך לברר נקודה זו באמצעות התייעצות עם איש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה. כך גם אולי תוכל לקבל יותר מידע על עצמך לגבי הסיכויים לשינוי הדבר או ליציבותו בהמשך חייך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע