זואופיליה

חיפשתי את ההפרעה בDSM ולא מצאתי. הייתכן?

שלום נעמונת, אכן, זואופיליה (משיכה מינית לבעלי חיים) כשלעצמה אינה נחשבת הפרעה עפ"י DSM-IV, אלא אם כן מתלווה לה מצוקה של האדם עצמו והיא פוגעת בתפקודו. זו גם עמדתו של ה-ICD, מדריך האבחון של ארגון הבריאות העולמי. זואופילים "טהורים" (שנמשכים אך ורק לבעלי חיים) הם נדירים מאוד ולא יפנו לגורמי בריאות הנפש בגלל משיכתם לחיות, אם כי בד"כ זואופליה נלווית לפראפיליות אחרות, שעלולות לגרום מצוקה לאדם ובגללן הוא כן יפנה (למשל, פדופיליה). מעניין ששאלת את השאלה בפורום הזה העוסק בהומוסקסואליות, כי באופן מפתיע זו גם מעמדה של הומוסקסואליות ב-DSM, קרי היא אינה נחשבת הפרעה נפשית כשלעצמה, אלא אם כן היא מפריעה לאדם עצמו וגם אז הטיפול המומלץ הוא לעזור לאדם לחיות עימה בשלום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אם כלבתי ליקקה את איבר מיני ונהנתי כמה פעמים? ואם פעמייםניסיתי להכניס את איבר מיני לאיבר הכלבה האם זה אומר שאני זואופיל?וכמובן שלא נהנתי. והאם זואופילים מגלים את משיכתם בתחילת גיל ההתבגרות או שזה כמו הומוסקסואליות יכול להיות בכל גיל?

תודה גידי על התשובה המהירה. אני רוצה לפרט קצת לגבי הסקרנות שלי... אני לא זואופילית :) אני מטפלת בתחילת דרכי. דתיה. הנושא של סטיות מיניות עניין אותי בעבר ועוד יותר לאחר שהתפרסמה פרשת הרב אלון. קראתי הרבה לגבי הומוסקסואליות וגישות טיפוליות שונות ואני בהחלט רואה את עצמי "גיי פרנדלי" למרות הבעייתיות ההלכתית... די נדהמתי שעמדת הDSM לגבי זואופיליה זהה לעמדה לגבי הומוסקסואליות. וכמעריכה את דעתך, ארצה לקרוא את השקפתך לגבי כך. הייתכן שזואופיליה אינה מוגדרת סטייה (אלא אם כן מסיבה מצוקה...) מה דעתך? בנוסף רציתי לשאול, הרי לגבי כל ההפרעות בDSM יש את ההגבלה: אם הדבר גורם מצוקה ניכרת- אם כך מדוע הומוסקסואליות וזואופיליה לא נכללות כקטגוריות רגילות של הפרעות? תודה!!

שלום נעמונת, אפתח בכך שה-DSM או כל מדריך אבחון אחר אינו אורים ותומים, אלא לקסיקון שנועד לאפשר שפה משותפת בין אנשי מקצוע. אנו יכולים לראות אבחנות "אופנתיות" או "תקופתיות" ומה שנחשב בעבר הפרעה אינו נחשב עוד הפרעה וכן מה שנחשב בעבר הפרעה אחת נחשב כיום להפרעה אחרת. הדבר נכון לגבי חלק גדול מהאבחנות ועוד יותר נכון לגבי אבחנות שמעורבים בהם מרכיבים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים ואידיאולוגיים - והומוסקסואליות היא דוגמא מצוינת לכך. דוגמא אחרת, הפרעת אישיות גבולית, גם היא הפכה להיות מאוד אופנתית בעיקר במרפאות ציבוריות בתקופות מסוימות ולא משום שפתאום יש יותר אנשים הסובלים מההפרעה, אלא כיווני חשיבה תיאורטיים שונים הפכו להיות פופולאריים יותר. פרופ' תמר קרון, במאמר שהופיע באחד הגיליונות הראשונים של כתב-העת "שיחות", שואלת "לאן נעלמו הנוירוזות?" ומצביעה על כך שחלק מההפרעות שנחשבו בעבר נוירוזות מאובחנות כיום כהפרעות אישיות בגלל כיוונים תיאורטיים שונים. לסיום, אין זה נכון שתופעה מסוימת נחשבת הפרעה רק אם היא מהווה מקור למצוקה עבור המטופל. חלק ניכר מהפרעות האישיות בציר II של ה-DSM אינן מפריעות לאדם עצמו, אלא הרבה יותר לסביבתו, והוא יגיע לטיפול (אם בכלל) רק אם ההפרעה תגרום לו היתקלויות עם הסביבה (למשל, בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית עבריינים יופנו לטיפול ע"י הרשויות ולא מתוך מצוקה שלהם) או שכתוצאה מאותם קשיי הסתגלות תתפתח הפרעה על ציר I, הציר הקליני (למשל, אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכול לפנות לטיפול בגלל דיכאון שהתפתח על רקע קשיי הסתגלות לסביבה שנגרמו בגלל הנטייה הנרקיסיסטית שאינה מפריעה לו). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il