עצה

גידי שלום, אני זקוק לעצתך. אני בן 30, הומוסקסואל. אפשר להגיד ש"יצאתי" לעולם בגיל מאוחר יחסית וההתנסות המינית הראשונה שלי היתה בגיל 25, אני די מופנם ו"עצור" באישיותי. עם השנים, למדתי על עצמי, שיש לי בעיה לקיים יחסי מין ללא רגש ותמיד שאפתי למערכת זוגית עם גבר (יצאתי לא מזמן מקשר של 4 שנים). הבעיה היא בתקשורת עם גברים, בעיקר סטרייטים. מאז ומתמיד ראיתי מסרים מיניים בלי מילוליים שהופנו כלפי ע"י גברים, בתחילה חשבתי שאני מדמיין ולקח לי זמן לעקל שזו המציאות...כאמור, נפתחתי לעולם בגיל מאוחר... אני נראה צעיר לגילי, גברי,מדליק, אנשים שמכירים אותי אומרים עלי שאני "ממגנט" חיצונית, כמעט בכל מקום אני נתקל במבטים ובשפת הגוף המרמזת, כאילו שאין לי מנוח. אבל פה ה"בעיה" שלי. אני פשוט קפוא מינית, לא בנוי לזה. עם בן זוגי קיימתי יחסים בתדירות גבוהה ואני גם מאונן הרבה, כך שאין בעיה פיסית כלשהי. אבל בחוץ...אני עצור, מתעלם בכוונה ומעדיף לשמור מרחק ברגע שאני קולט רמז הכי קטן, כדי לא להטעות ולא להיפגע. נתקלתי לא מעט בגברים שהדליקו אותי אבל לא יכולתי לממש את העניין ולפעמים נדמה לי, שהשתמשתי בזוגיות כתרוץ לחוסר התקשורת שלי עם גברים אחרים ביום יום ולתקיעות שלי. ושוב, אני לא מדבר על סטוצים, מניח שירדת לסוף דעתי. מצד שני, אני גם מאוד רגיש, כך שהתגובות הציניות שמגיעות בעקבות "חוסר האונים" שלי פוגעות בי ואני בעצם בפלונטר, מחוץ לבית אף אחד לא יוצא ולא נכנס איתי...אבל כל הגיחוכים הנילווים נכנסים לי עמוק למחשבות. כפועל יוצא מהפלונטר, נכנסתי לחרדות ולבעיות פסיכוסומטיות והיום אני לוקח תרופת הרגעה דרך רופא המשפחה, אבל ללא טיפול נוסף. כנראה שעוד לא החלטתי מי אני באמת, כי אני רואה את עצמי כגבר של גבר אחד אבל גם מודע לכך שאני מפספס הזדמנויות וחיבורים בחוץ ולא יודע איך לשחרר את המעצור (ואולי רוצה לשחרר). אני מודע לכך שאני צריך טיפול - או להשלים עם מי שאני ולפתח עור של פיל, או פשוט לשחרר את המעצור המיני והפחד שקיים בי ולחוות. מודע לכך שקיימת אצלי בעיה בתקשורת - בוא נגיד שאם גבר שמוצא חן בעיניי היה בא אלי ואומר מפורשות שהוא בעניין, לא היתה בעיה (אם היה מתאים כמובן), אבל קיים בי פחד לא מובן וחוסר הבנה לגבי אמצעים בלתי מילוליים שמופנים אלי, לא מסתדר עם זה, אני חייב וודאות מוחלטת ולא רמזים, מין תבנית חשיבה שכבר מושרשת בי וגם אם זה היה קורה, שוב, הייתי רוצה את הכל ולא משהו של 30 שניות... בשורה התחתונה, אני מוצף ברמזים בכל מקום ופשוט הולך לאיבוד. נוכחתי לדעת, שבלי לשחרר את החסימה, תהיה לי בעיה תמידית לפתח קשרי חברות עם גברים באשר הם כי הנושא הזה תמיד יעלה מתישהו וזה מן הסתם מאוד מפריע לי בתפקוד היומיומי. ניסיתי לתאר את המצב כמה שאפשר, אני מניח שאתה יכול להסיק שאני די מבולבל. אין לי סבלנות לטיפול פסיכולוגי ארוך, המליצו לי על טיפולים אלטרנטיביים כמו ריברסינג וכו...האם הם אפקטיביים לידיעתך? האם טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר גם יכול להתאים? מה הדרך שעלי לעשות כדי להיות שלם עם עצמי? לכאן או לכאן? תודה.

שלום יוסי, קראתי את פנייתך בעיון ובכובד ראש מספר פעמים. אם קראת את תגובותיי לגולשים, בוודאי ראית שאינני מסתפק בהפנייתם לטיפול פסיכולוגי, אם אני חושב שאני יכול לעזור, בלי להזיק, דרך הפורום. הקשיים שאתה מתאר מצריכים, להערכתי, טיפול פסיכודינאמי ממושך, ובשלב מסוים כדאי היה גם לתת את הדעת על טיפול קבוצתי במופנמות שלך ובקשיי התקשורת. חוסר הסבלנות שלך לכך נשמע לי כחלק מאותה "תזזיתיות" שאתה מתאר ואשר מוסיפה ל"סקס-אפיל" שלך, אך לא תעזור לך למצוא לעצמך מנוח. דעתי על הטיפולים האלטרנטיביים שלילית ביותר, בוודאי לצורך טיפול בקשיים שתיארת. בתוך הטיפול הפסיכודינאמי הארוך אפשר לערוך "נגיעות" נקודתיות יותר בכיוון התנהגותי-קוגניטיבי, שאולי את תוצאותיהן תרגיש בטווח הקצר יותר, אך לא נראה לי שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי קצר מועד בלבד יכול לעזור כאן. אם היה לך קשר בן 4 שנים, אני אופטימי הן לגבי מציאת קשר זוגי נוסף והן לגבי הצלחת הטיפול הפסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

תודה על תשובתך המהירה. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי במשך כמה חודשים אצל פסיכולוג קליני, לא ממש התחברתי לזה וגם לא הרגשתי שזה עוזר. הפגישות התנהלו בצורת מונולוג - רק אני דיברתי ולא הרגשתי שאני מקבל פידבק מהמטפל. האם הטיפול הפסיכודינאמי שונה? כשאתה מדבר על טיפול ארוך - על כמה זמן מדובר להערכתך פחות או יותר?