בעיה

שלום רב, אני חייל בן 20 ונמצא בארון (נעול!), ממתי שאני זוכר את עצמי אני נמשך לגברים. אני בן אדם די מבודד, שלא כל כך אוהב לצאת החוצה. אף פעם לא היה לי חבר ולא ממש נפגשתי עם מישהו אחר עד לפני שנה דרך האינטרנט (נפגשו רק לסקס) הבעיה היא שכאשר נפגשו והתחלנו.. לא יכלתי להתנשק בפה, כל שאר הדברים לא היו לי בעיות אבל להתנשק פשוט לא יכולתי. ועכשיו שאני בצבא פגשתי מישהו שדי דומה לי (וממש התאהבתי בו וגם הוא בי) רק שהוא לגמרי בחוץ. אני ממש רוצה שיהיה לי איתו משהו... הוא רצה להתחיל להתחבק ולהתנשק, אבל אני פשוט לא יכול... אני יושב כמו זומבי ולא מגיב. אני פשוט לא יכול אני רוצה אבל יש משהו שפשוט חוסם אותי. וגם תמיד יש לי חשש שמישהו יראה אותי מתנשק או משהו (אפילו סתם לצאת איתו בפומבי גורם לי לחששות). אודה לכל תשובה לשאלתי הסבוכה

שלום שי, קודם כל, אתה נורא-נורא צעיר ושתי התופעות, גם ההימצאות עמוק בארון וגם הרתיעה מנשיקה, אינן כה נדירות בגילך. אני יודע שעל רקע הרעש הגדול, שבו חלק מהצעירים יוצאים מהארון ומפגינים את נטיותיהם המיניות בפומבי, זה עלול להיראות לך מוזר, אך ישנם גם המון בחורים (הומואים וסטרייטים כאחד) מופנמים כמוך. יחד עם זה, הייתי מבדיל כאן בין הרתיעה שלך להתנשק (דבר שיבוא עם הזמן) ובין החשש להיתפס. ואני שואל את עצמי האם לאור התיאור שלך, החשש להיתפס אינו מקרה פרטי של חרדה חברתית, המתבטאת בביישנות קיצונית. לשם כך, אולי כדאי שתתאר כאן קצת את חייך מעבר להיבט של הנטייה המינית. האם אתה אכן מסתגר? האם קשה לך להיות אסרטיבי? האם אכן אתה מופנם בד"כ? אם כן, יש לדברים האלה טיפול די ספציפי ואפילו לא ארוך מדיי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://zarut.com/shrink-friendly

החשש שלי הוא שמישהו יראה אותי בפומבי עם אותו חבר, אין לי בעיה לדוגמא סתם לצאת לבלות עם החברה, אבל אם לדוגמא כאשר אני והוא יצאנו סתם מחוץ למשרד, לדשא והוא רצה להחזיק ידים, החזקתי איתו קצת אבל פשוט לא יכולתי תמיד העיינים שלי חפשו לראות אם אני מכיר מישהו, שאף אחד לא יזהה אותי. כולם חושבים שאני סטרייט ואף אחד לא יודע באמת. למרות שאני יודע שאפילו אם הם ידעו לא יקרה שום דבר (בעיקרון אני חושש רק מההורים, אבל אני יודע שהם אוהבים אותי, ואולי יהיה להם קשה לקבל אבל אני מאמין שבסוף הם יקבלו את זה).