לא רוצה לקום בבוקר

שלום ד"ר רובינשטיין אני כבר תקופה ארוכה נאבק במצבי רוח ירודים הכל התחיל לפני חמש שנים בכיתה י"ב התחיל להיות לי קשה להתעורר וללכת ללמוד אז הייתי מאחר אבל מגיע ותמיד מתעורר לפני יום שנקבעה לי מטלה מסויימת היום אני כבר בקושי מתעורר ומרים את הראש מהמיטה רק אחרי הרבה מאבקים פנימיים עם עצמי, אני פשוט לא רוצה להתמודד יותר עם העולם והשעות הטובות ביותר שהיו לי בחיים הן כשישנתי, כל מסגרת שאני מתחיל עם הזמן אני פשוט מחפש ומחכה שהיא תגמר או שאני נוטש אותה. אין לי תיאבון לחיים גם דברים שהייתי מאוד אוהב לעשות אין לי חשק אליהם יותר. אחרי שנלחמתי שלוש שנים בדיכאון וחרדות (אולי יש לי רק חרדות והן מעוררות דיכאון) החלטתי שאין מנוס ולקחת טיפול תרופתי גררתי את עצמי בלי חשק מוחלט לפסיכאטר והתחננתי לכל כדור, קיבלתי פאקסט אבל היו לי בחילות נוראיות, ואז התחלף פסכיאטר אחר והוא חשב שאני צריך לקחת רידזין בין 10-35 ביום, הכדור עזר לי מאוד אחרי שנתיים שלא הצלחתי להירדם הצלחתי להירדם כעבור שעה ואף חצי שעה, משם המשכתי כמה חודשים אומנם הצלחתי להירדם אבל מצב רוח לא הישתנה פניתי אליו שוב ואחרי הרבה שיכנועים הוא נתן לי מרשם לרסיטל 20 מ"ג את שני הכדורים אני נוטל קבוע לפעמים גם עם ולרין, והיום אני כבר שנתיים נוטל תרופות. התרופות מצליחות לטשטש לי את הדיכאון (הייתי שוכב 5-8שעות ורק הולך לשירותים וחוזר) וגם מצליחות לטשטש לי חרדות אני מצליח להירדם, אבל אני מודה אני פשוט לא אוהב את החיים יש כל כך מעט טוב בעולם שאני מצליח לראות והיתר פשוט עצוב או רע. כל יום אני מתעורר כדי לדאוג לקיומי (ללמוד\לעבוד\לאכול) וככה כל האנשים סביבי ופשוט נמאס לי אני לא מוצא בזה עניין, אני חושב שבאיזשהו מקום איבדתי משמעות . . הדיכאון קם עלי ואין לי שום דרך להאבק בו יותר . . אני מותש ורוצה לנטוש אני מרחם נורא על משפחתי ואני מרגיש שאני נטל אליהם מצד אחד הם מנסים לדחוף אותי מצד שני אם הייתי מוותר ופורש הייתי גורם להם לצער רב, אני לא יודע אולי החיים באמת התאכזרו אלי אבל קשה לי להאמין שרק מפני שאני הומו וגרתי בסביבה נטולת הומואים (לא היה לי חיי חברה כמעט) במשך 23 שנים זו הסיבה למצב שאני נמצא בו היום. חשבתי אולי פשוט ללמוד מקצוע קל במיוחד עם עבודה קלה ופשוט להעביר את החיים בהכי קלות והכי חשוב מהר. מה שאני לא עושה אני מרגיש שאני לוחם שאין לו כוח לאחוז את חרבו ביחס לשאר האנשים שסובבים אותי. זהו זו היתה המגילה שלי ואני מחכה לתשובה בתודה רבה מראש א'

שלום א', קראתי בתשומת-לב רבה את פנייתך וצר לי שבגילך הצעיר אתה סובל כל כך. להערכתי, אינך מטופל בצורה הולמת. רידזין היא תרופה אנטי-פסיכוטית ואינני רואה במצבך זכר לפסיכוזה (אלא אם כן, היית במצב שונה לחלוטין כשהפסיכיאטר בדק אותך). הרסיטל כן אמור להיטיב עמך בלי לפגוע בעירנות, אך אין ספק שהשילוב של שתי התרופות מרדים אותך. הדבר הראשון שאני מציע לך הוא לפנות לפסיכיאטר אחר ולעשות הערכה מחודשת של הטיפול התרופתי. דבר נוסף - טיפול תרופתי מכוון רק נגד הסימפטומים של הדיכאון ואתה חייב להיות גם בטיפול פסיכולוגי. כל עוד אתה בדיכאון הייתי ממליץ לך להתחיל בטיפול התנהגותי ובהמשך להוסיף גם טיפול קוגניטיבי. כשמצבך יתייצב ניתן לחשוב גם על טיפול מעמיק יותר. הסבר קצר על שיטות הטיפול תוכל למצוא בקישור הבא: http://www.giditherapy.com/faq/faq2.html . אתה גם חייב ממש למצוא לעצמך איזו שהיא מסגרת תעסוקתית. אם תכתוב באיזו עיר אתה גר ובאיזו מסגרת אתה מטופל, אוכל אולי לכוון אותך יותר טוב. אשמח לשמוע מה קורה אתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אני לומד כרגע בירושלים תחום קשה ....והלחץ הורג אותי ואני לא מצליח ללמוד ולקלוט את החומר זה בא לי בגלים בלי רידזין יש לי יותר חשק לסקס(דוקא גוזל ממני הרבה זמן) ואני לא מצליח להירדם, עם רידזין אני לא נהנה בסקס - איך אומרים אבל העיקר הבריאות :) אני מצליח להירדם אבל לקום בבוקר קשה מצד שני בלי הרידזין אולי הייתי קם בקלות אבל ב12.00 בצהרים:) כן הייתי במצב נוראי לא הצלחתי להחליט לעשות דבר אחד ביום היו אין ספור התלבטויות טיפול פסיכולוגי- אני לא יודע זה כמו להודות שנכשלת להשתלט על עצמך וגם שמעתי שזה יקר 350 שח לטיפול אני סטודנט אין לי תקציב לצערי