גברים

היי, אני לא ממש יודעת ממה להתחיל כי הכל כל כך מסובך ומתסכל. אני בת 27 לסבית, מגיל מאוד צעיר הרגשתי שמשהו שונה בי ובגיל 13 לערך כבר ידעתי לקרוא לזה בשם. אני שלמה לחלוטין עם היותי לסבית ולא בטוחה אם הייתי בוחרת להיוולד אחרת. ומאז ומתמיד האמנתי שיום אחד אתחתן ואביא ילד\ים לעולם. בשנתיים האחרונות התחלתי לחשוב על אופציות אחרות להביא ילד - תרומת זרע מחשבה שביטלתי ממש מהר כי זה לא משהו שאוכל לעשות. ואולי להביא ילד לעולם עם גבר סטרייט או הומו וביחד נגדל אותו (לאו דווקא לגור ביחד) המחשבות הללו ריחפו מדי פעם ולא ממש התעמקתי בהם בעיקר כי ההחלטה קשה לי מאוד. בסופו של דבר החלטתי שלא אוכל להביא ילד בצורות הללו ו"החלטתי" שהצורה הכי טובה לי ובריאה לילד היא להביא אותו בצורה המקובלת שהיא לתוך משפחה רגילה עם אבא סטרייט שלא אמור לדעת על נטייותיי (מקסימום שיחשוב שאני דו מינית). וכאן מתחילה הבעיה הרצינית ביותר... המחשבה שאני אצטרך לשכב עם גבר מעוררת בי תחושות מוזרות ולא נוחות בלשון המעטה. אני חושבת שארגיש חשופה, פגיעה, לא שייכת, כאילו אם אעשה זאת ארגיש תחושת חילול מסוימת.. ארגיש לא שייכת. עצם החשיפה הפיזית שלי לגבר במצב אינטימי תגרום לי להרגיש את כל הנ"ל. קשה לי להאמין שעצם היותי לסבית יגרום לי להרגיש כך,מלא גברים ונשים לסביות נשואים לבני המין והשני וכן מצליחים לשכב עם בני זוגם רק ללא משיכה. אצלי זה לדעתי עמוק יותר, לא חושבת שזה רק בגלל חוסר משיכה אליהם, סקס עם גברים מאוד מאוד מרתיע אותי. אני לא יודעת אם עברתי התעללות מינית מכל סוג שהוא בילדותי, לפחות לא שאני זוכרת. אני בטוחה שיש לי מיניות דפוקה באופן כללי, גם עם נשים, אני בעלת דימוי גוף מאוד נמוך, מסוגרת וביישנית אבל סקס עם אישה על אף הסגירות שלי ואפילו אם אשכב עם אישה שלא אמשך אליה כלל לא יגרמו לי להרגיש מה שרק המחשבה לשכב עם גבר גורמת לי. על אף כל מה שכתבתי הדרך היחידה שבה אני יכולה לגמור היא רק כשאני חושבת על עצמי עם גבר כאשר אני הפסיבית מבין שנינו, אני מודעת לכך שזה נובע מהצורך שלי לוותר על השליטה שתמיד קיימת אצלי בחיי ובמיטה עם נשים שמהן חשוב לי ולכן יש לי מלא עכבות והדרך היחידה שלי לבוא על סיפוקי היא לשחרר את העכבות גם אם זה רק במחשבות עם אדם שאליו אין לי שום רגש ושום משיכה - שזה מעורר אצלי עוד שאלה.. האם קיים דבר כזה - לא להימשך ולא להרגיש רגשות אהבה לאדם אבל יחד עם זאת להגיע לאורגזמה ממחשבות על אדם כזה? האם זה הופך אותי לדו מינית?? וכמובן, ממה יכולה לנבוע הרתיעה שלי מסקס עם גברים שגורמת לי להרגיש כל כך רע?? לתושבתך אודה.

שלום רעות, קראתי את מכתבך בתשומת-לב רבה ואני חייב לציין שהפתרונות שאת מנסה להגיע אליהם נשמעים לי מבולבלים לא פחות מהבלבול שגורמות לך הבעיות עצמן. ההרגשה שלי היא שאת מנסה לכפות על עצמך בצורה רציונאלית לכאורה פתרונות שהלב לא מוכן לקבל. הגרוע שביניהם הוא כלסבית, להינשא לסטרייט, להסתיר את נטיותייך, לקיים יחסי מין קשים עד בלתי-אפשריים להרגשתך - כאילו מטרת הבאת הילד לעולם מקדשת את האמצעים ולא חשוב מה יהיו יחסייך עם בעלך, הגועל והסלידה שתרגישי ביחסי המין איתו וכיוצא באלה דברים שמן הסתם גם ישפיעו לרעה על הילד עצמו. הגדרתך כלסבית או כדו-מינית פחות חשובה ומעשית הייתי ממליץ לך לפנות למרכז להורות אחרת כדי לבחון פתרונות אפשריים להבאת ילד לעולם בלי לשכב עם גבר. זכרי שאם יחסי מין עם גבר כה קשים לך, איך שהוא הדבר עלול להשפיע לרעה על הילד. את לא רוצה להביא ילד לעולם לאחר סבל שגרמת לעצמך. במקביל, הייתי ממליץ לך להתייעץ דווקא עם מטפלת לסבית, שתוכל להזדהות עם יחסך לגברים ולנשים כמו גם עם רצונך בילד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

שוב שלום, תודה על התגובה. מתנצלת שלא הבהרתי את עמדתי. כולנו עושים את הבחירות שלנו בחיים, וכך גם אני. המחשבה להינשא לגבר שאליו לא תהיה לי כל משיכה פיזית ורומנטית אכן לא בריאה ולא נאה לעשותה, אך זה היה הקורבן שהייתי מוכנה להקריב על מנת להביא ילד לעולם בצורה המקובלת שתהיה בריאה לילד אבל וזה אבל ענק אין ספק בכלל שאם או כאשר כן אנסה ליזום את הצעד של להינשא לגבר ולהתנסות בפגישות עם גברים או בדרך להיכנס איתם למיטה ואראה שזה מרגיש לי בדיוק כמו שתיארתי ואף פחות גרוע אני כל כך לא אמשיך בכך. ההרגשה שתלווה אותי תהיה הרבה הרבה יותר גרועה מכדי שאוכל להביא ילד לעולם בצורה שבה רציתי ואני בהחלט אוותר על הרעיון.ואני מסכימה איתך שנפש מיוסרת תעשה נזק לילד וזה הדבר שאני הכי רוצה למנוע. אך השאלה שלי היתה אחרת... למה אני נרתעת כל כך ממגע מיני עם גברים? למה זה יגרום לי להרגיש מושפלת ונחותה מלשכב איתם? ומטפלת לסבית? איפה מוצאים אחת כזאת?