לא יכול לגשת לטיפול

שלום מילדות נמשכתי לנשים. עברתי התעללות מינית שכללה חדירה מלאה, ע"י אחותי הגדולה שנמשכה בסביבות גיל 8. כמובן שהדבר התחבר לערעור הזהות שלי. אני בן 18 כיום, אני חושב שמחשבה הומוסקסואלית ראשונה הופיעה בערך בגיל 14. הייתי לא מפותח, הסתקרנתי לגבי גוף של גבר מפותח, לא ידעתי שכאשר אצפה בו באינטרנט תתפתח עוררות מינית בשלב מסוים. בגיל 15-16 חוויתי את תקופת הרדיפה הקשה ביותר, בה עלה הנושא של HOCD. קיימתי לאחרונה מערכת יחסים עם אישה (נערה בגילי). היא נמשכה זמן רב (שנה וחצי באופן פיסי) וכללה יחסי מין, אין לי ספק שנמשכתי אליה, יזמתי את הסקס וחשתי דחף מיני כלפיה. הרבה בגלל הפחדים והבעיות שלי, שקשורות להתעללות ולחוסר הביטחון בזהות המינית שלי, לא הייתי מסוגל לקיים איתה "קשר רשמי" של זוגיות והדבר הוביל לסופו של הקשר. אין לי ספק ולא אוכל להתכחש לעובדה שאני נמשך גם לגברים. רוב הפעילות ההומוסקסואלית שלי (התנסתי פעם אחת) התרחשה בשיטוט אינסופי בפורנו באינטרנט, שנבע פעמים רבות מנסיון כושל למצוא בו תשובות. אין ספק שבעקבות הצפייה המשיכה שלי לגברים "התעצבה" וניתן להגיד שהתעצמה. הפורנו הפך למעין מנגנון הרס עצמי - ידעתי שיהיה לי רע אחרי שאסיים להסתכל בו, ובכל זאת הצלחתי לזהות שבמצבי חולשה מסוימים אני מביא את עצמי אליו. מעיון בהודעות קודמות, אני כן מזהה אצלי שוב דברים שהגדרת כאובססיביים ושבהחלט לא קשורים לעיצוב זהות מינית גרידא: "מבחנים" ובדיקה אין סופית אם אני הומו או סטרייט, חוסר יכולת להשלים בצורה מוחלטת עם אף אחת מהאופציות, מחשבות על "אם אני נראה הומו" או "מדבר כמו הומו". אנליזות פסיכולוגיסטיות אינסופיות וללא מוצא שאני עושה לעצמי. ניסיונות ניבוי אינסופיים. אין ספק שהעניין חוזר להפריע בשגרת החיים ופוגם באושר שלי בכל פעם שאני לא מוצף בלימודים או בפרוייקטים אחרים. טופלתי בעבר, לתקופה של שנה, בגילאים 15-16 אצל פסיכולוג. אני חלוק לגבי הטיפול. אני יודע שדיכאון וחשד לOCD ובכלל בלבול שכשזה דורשים טיפול אך כרגע אני מועמד למסלול מובחר בצבא שמאד חשוב לי ואני יודע שטיפול אצל פסיכולוג יכול להוות בעייה (המסלול קשר בסיווג בטחוני ולכן חסיון והזכות לפרטיות לא מהווים פקטור). עוד 4 חודשים אתגייס ואז מן הסתם לא אוכל להתמיד בטיפול. כך אני מונע מעצמי פגישות אצל פסיכולוג. מאסתי בלבזבז את החיים שלי תוך העיסוק הפנימי האינסופי הזה. מה אתה אומר?

שלום לך, אני מזהה אצלך נטייה חזקה מאוד לחיטוט עצמי שעלול להתגבר בטיפול פסיכולוגי. לכן המלצתי לך היא לפנות לפסיכיאטר ולנסות טיפול תרופתי שיפחית את הדאגנות ואת הנטייה האובססיבית החזקה שלך. במצב זה תהייה גם יותר קומוניקטיבי לטיפול פסיכולוגי. הואיל ואני רואה את הבריאות הנפשית שלך כחשובה יותר משירות צבאי במסלול מובחר, אני גם מעודד אותך לוותר על המסלול המובחר לטובת טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. את הצורך שלך להצטיין תוכל לשמור ללימודים אקדמיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com/shrink-friendly

אמנם אני באמת נתון מאד לעצמי, מגיל צעיר אגב, אך אני שואב גם הרבה כח ועצמה מהדבר. אני בהחלט מצליח לתפקד ואני לא מרגיש שהתערבות כימיקלית בהוויה שלי היא מה שאני באמת צריך. אני בהחלט מודע לקיומם של טיפולים תרופתיים ומעולם לא הרגשתי שזה מה שאני צריך. אני גם בהחלט כשיר לקומוניקציה ומודע לעצמי. המחשבה על לוותר על המסלול בצבא לטובת טיפול לא עלתה על דעתי. אני לא בטוח שהחלטתה שכזאת תסב לי יותר אושר. בכל מקרה, אבסורדי שמההודעה שלי השתמע לך מצב נפשי הדורש טיפול בעוד שהמסלול הצבאי דורש פרופיל פסיכולוגי "מובחר" שכנראה שהצלחתי לספק. אשמח אם תסביר יותר למה אתה חושב שדרוש לי טיפול פסיכיאטרי ואיזו "תסמונת" לדעתך אני חווה.