ספורט ובעל

תודה על כל העצות. המצחיק (וגם מתסכל) זה שבעלי הוא רזה כמו מקל ומקפיד על דיאטה וספורט כל יום - הליכון, כפיפות בטן, משקולות וכולי (כדי לשמור על הגיזרה ועל הבריאות) ואם הוא עולה קילו או חצי קילו הוא נורא עצוב ומבטא את זה בקול רם. והנה אני, פילה שאחרי הלידה אומנם ירדה הכל אבל עכשיו, כמה חודשים אחרי, כבר שוקלת כמו בחודש התשיעי ולא זזה ולא עושה ספורט ואוכלת בלי לשים לב - במבה, שוקולד ולא יודעת מה (מתיסכול, מחוסר שינה, משעמום, מזה שאני בבית כל הזמן, מזה שסך הכל די משעמם כל הזמן לטפל בילדים קטנים, במיוחד כשיש לי השכלה אקדמאית ומקצוע ופשוט הפסקתי לעבוד בשביל להיות עם הילדים). נראה לי שההקפדה הזאת שלו שמה אותי באור די מגוחך, הרי זאת אני שצריכה את הספורט, לא הוא, ונראה לי גם שאצלי לפחות בראש, זה משחק סכום אפס - הוא מקפיד כל כך, ו"משליך" עליי את כל החוסר איכפתיות וההשמנה וחוסר הספורט. נשמע כמו תירוצים? יכול להיות. אבל אני יודעת שהוא לא מוותר על הספורט שלו עבור שום הון שבעולם, ואילו אני, מאוד רוצה לעלות על ההליכון אבל אף פעם אין לי זמן (בכל זאת, 3 ילדים קטנים כולל תינוק רך) אז אני מוותרת. מעצבן שהוא אף פעם לא אומר לי - עכשיו אני עם הילדים, תעלי על ההליכון. הוא יודע שאני רוצה להתחיל אבל הוא די מצפצף על זה, מקפיד בקנאות על שעות הספורט שלו ומאוד מעודד אותי גם לעשות ספורט ולרדת במשקל אבל בסך הכל לא נכנס לתמונה עם הילדים, בכדי שאוכל לעשות את זה. אני אצטרך מרפקים מאוד חזקים בשביל לקחת לעצמי את החצי שעה הנחוצה הזאת לעצמי, משום מה לבעלי אין שום בעיה לקחת לעצמו את הזמן שלו (לא רק בספורט אלא בכלל). אוקיי, זה הפך מרצון לרזות להוצאת קיטור על הבעל... :)

דנה בוקר טוב אני נותנת לך גם את המרפקים שלי! אל תעשי מלחמות, פשוט שבי עם בעלך בשקט (בחוץ או כשהילדים ישנים) ותדברו, תגידי בשיחה נעימה את מה שמפריע לך ומה שיעשה לך טוב באמת. אחרי שיחה כזאת אני מאמינה שהוא יעשה מעשה, הרי גבר מאושר יותר הוא כזה שגם אישתו מאושרת,(הרוב בכל מקרה). וד"כ לדעתי את צריכה לצאת לעבוד, אפילו חצי משרה, מה שאת אוהבת, לילדים יש מסגרת עד הצהרים, צאי גם את, תתלבשי,תתאפרי, תפגשי אנשים תתמלאי באנרגיה. יום טוב

היי דנה, השאלה היא האם את מוכנה לשנות את המצב או מוכנה רק לקטר עליו? את כותבת, "נראה לי שההקפדה הזאת שלו שמה אותי באור די מגוחך, הרי זאת אני שצריכה את הספורט, לא הוא, ונראה לי גם שאצלי לפחות בראש, זה משחק סכום אפס - הוא מקפיד כל כך, ו"משליך" עליי את כל החוסר איכפתיות וההשמנה וחוסר הספורט." נראה לי שהבעיה עמוקה יותר מזה. נראה לי שזה מגוחך לחשוב שהוא מקפיד על הספורט כדי להעמיד אותך באופן מגוחך. הוא הרי עושה את זה למען עצמו. את לא נמצאת במרכז העניין הזה. הספורט שלך, זה הדבר שנמצא במרכז העניין הזה. נראה לי שהבעיה האמיתית שלך איתו הם שני דברים אחרים: א. הוא לא נותן לך תשומת-לב, יחס, התחשבות, אהבה מספיקה ועוד. ב. הוא לא נותן לילדים מספיק תשומת-לב, אינו נמצא איתם מספיק, למרות שהוא האבא שלהם. והקשר עם האב או במקרה הזה חוסר הקשר, מאוד משפיע על נפשם של הילדים בהווה ובעתיד. נראה לי שעניין הספורט שלך לא קשור לעניין הזה. עבור הספורט נטו, אולי היית יכולה לקחת בייבי סיטר/מישהו מהמשפחה וכו'. מה שדחוף וכואב לך בפנים זה היחס שלו אליך ולילדים. שיעשה ספורט, אבל שיתחשב גם בסביבה. הוא לא רווק ולא חי לבד, יש סביבו אנשים שנפגעים ממנו, הוא פוגע באנשים הכי קרובים אליו, במשפחה הקרובה שלו. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מתוקה בוקר של אור אני קוראת את דברייך ומרגישה - תירוצים. לעתים אנחנו כל כך מרגישים נמוך שאין לנו פשוט את המוטיבציה להעלות את עצמנו מעלה ומכאן מתרצים תירוצים. אם הוא כל כך מקדיש זמן לעצמו - שיבושם לו. כל הכבוד לו ! למה את לא ?? האם את צריכה רשות ממנו לעשות כך ? האם את חייבת את זה שהוא יגיד לך קומי ועשי ? לא. לטעמי ממש לא. את צריכה להחליט שאת רוצה לעשות למען עצמך ורק להודיע לו ו/או לספר לו ו/או לשתף אותו אבל ההחלטה היא רק שלך. מתוקה אני יודעת. הייתי שם לפני שנה. גם בולדוזר לא היה מרים אותי מהספה ותירוצים ? וואו היו לי למכביר !