תשוקה למתוק

אני בת 31 בריאה בדרך כלל. נשואה +2. לאחר ארוחת הצהריים בדרך כלל יש לי צורך עז במתוק [ואני לא מדברת על קוביית שוקולד...] כמו כן, במהלך היום אני מרגישה סחרחורות ועצבנות במידה ואני לא אוכלת שוקולד או עוגה. ניסיתי לקחת קפסולות טבעיות שנקראות "חרום" אך ללא הצלחה. אני מנזה לרזות עם אוכל נכון ופעילות גופנית ,אבל גורם זה מפריע לי מאוד. אני מרגישה שללא המתוק אני לא יכולה. מה עושים , האם יש תרופה שיכולה לדכא את תחושת התקושה למתוק. [בבקשה על תמליץ לי על פירות יבשים ותחליפים דומים] תודה....

שלום טלי. יש סיבות רבות לצורך במתוק בתום הארוחה חלקן פסיכולוגיות וחלק פיזיולוגיות. בצד הפיזיולוגי יש את תופעת ירידת הסוכר והסרטונין, הדבר מתבטא בתופעות של סחרחורת חולשה ועצבנות (מה שאת מתארת). זה יכול לנבוע עקב מצב של עודף אנסולין בדם הנובע בגלל צריכה מוגברת של סוכר. אני כמובן לא בטוחה שזו הבעיה אצלך אבל אם כן נסי לאכל תזונה עשירה בפחממות מלאות מורכבות ולעתים קרובות. יש כמובן גם את הצד הפסיכולוגי התנהגותי וגם פה יש הרבה אפשרויות - החל מפחד של הגוף להיות במחסור תזוני ( בגלל הרעבה שהוא חווה עקב ניסיונות הרזיה ) ועד לחוסר סיפוק מארוחה שאכלת (אם למשל בא לך לאכל משהו מסוים אבל לא אכלת אותו כי זה לא בריא ואסור הדבר יצור תחושה של חוסר סיפוק). אפשרות אחרת שכשאת אוכלת בנוסף לצורך לאכל ,ממלא המזון צורך נוסף, וכשהצורך הנוסף לא מסופק הוא מבקש להתמלא על ידי מתוק. הדרך הטובה ביותר מניסיוני להתמודד עם הבעיה היא לנסות להבין מה קורה לך בזמן הצורך במתוק, וכדי שזה יקרה עליך פשוט להשתמש באסטרתגיה של נוכחות בחוויה. בפעם הבאה שתגמרי לאכל ויתחיל לך החשק העז למתוק פשוט תישארי אתו ואל תעשי כלום אבל תקשיבי - לגוף- לכל החלקים שלו - תשאלי את עצמך מאזה מקום בגוף אני מרגישה את הצורך במתוק ? בפה? בגרון? בקיבה? אפה עוד? כמו מה זה נחווה לי ? איזה מסר הגוף /נפש שלי מנסה להעביר לי? רעב למה זה בידיוק? מה זה הצורך העז הזה במתוק? תשימי לב גם למחשבות שלך . איזה מחשבות אלו? מי בתוכך בעצם אומר אותם. מניסיון שלי זה מלמד אותך המון על עצמך ומגלה דברים מאד מענינים.זה גם הרבה פעמים עובר. אני לא מציע בכל מקרה להתעלם מהצורך במתוק וכן לאפשר לעצמך לאכל מה שבא לך, אבל חשוב מאד להיות נוכחת בחוויה ולהנות ממנה עד הסוף בלי רגשי אשמה. מקווה שעזרתי . (לאה אנא ממך תני את נקודת מבטך גם, אני בטוחה שיש לך מה להוסיף.) חג עצמות שמח, בלה

אם הייתי מקבלת דולר על כל אחת שמעמידה את ה"מתוק" כאתגר של החיים שלה, אולי לא הייתי כאן היום. טלי יקרה, אני רוצה לספר לך משהו על ה"מתוק". כשתינוק נולד יש לו משיכה טבעית לטעם המתוק (=אנרגיה - לגדילה, צמיחה, פעילות וכ"ו) ודחיה טבעית מטעם מר (רעלים למינהם). זה כבר מעמיד את ה"מתוק" במקום של כבוד להשרדותנו. אך כיוון ש"מתוק" גם גורם לעששת, להשמנה, מעלה את הסיכון לסכרת ועוד - לימדו אותנו להציב אותו במדף של המזונות ה"מסוכנים". זו הטוטאליות של חיינו. אז בואי נעשה סדר בבלאגן.ואני יוצאת מנקודת הנחה שאת אדם בריא כפי שציינת. תאי הגוף השונים זקוקים לאנרגיה מדי יום ביומו לצורכי מחייה ותפקוד. האנרגיה הזו יכולה לבוא מ"שריפת" שומנים או פחמימות (בדם כל פחמימה שאכלנו הופכת לסוכר = גלוקוז. הגוף לא מזהה אם מקורו מתפו"א או משוקולד). אך יש בכל זאת הבדלים, בעוד כלל תאי הגוף יכולים להסתפק בשומנים שמאגריהם גדולים מספיק אפילו אצל אדם רזה, תאי המוח וכדוריות הדם האדומות - מפונקים, משתמשים רק בסוכר. מאגרי הסוכרים בגופינו קטנים מאוד. מעט בשרירים ומעט בכבד. הם נגמרים תוך פחות מיממה אם אנו לא צורכים פחמימות. כשהמח שלנו מזהה מצב של חסך (ולא רק בפחמימות אלא בסך האנרגיה, קלוריות, הנדרשת לו) הוא משחרר חומרים שמעודדים אותנו ומגבירים את החשק שלנו לאכול...בד"כ הוא יעודד אותנו לצרוך...פחמימות. הוא צריך את ה"מתוק" הזה. מאוד מאפיין את מי שבדיאטה. בהרצאותיי כשאני שואלת מה שובר לכם את הדיאטה. אנשים תמיד יציינו מזון פחמימתי כלשהו בין אם הוא מתוק ובין אם לאו. הנטיה היא להאשים את עצמנו בהעדר כח רצון ומשמעת עצמית. צריך להבין שהמנעות או הגבלה שאינה מתואמת עם הצרכים של הגוף היא מלחמה בביולוגיה שלנו. אבוד מראש. אז איך נדע מהם הצרכים? נלמד ונתאמן בלהקשיב ולהגיב. שום מומחה בעולם לא יודע להגיד לך כמה פחמימות את צריכה לפני המחזור, אחרי המחזור, בימים קרים, חמים, בימים לחוצים ופעילים ובימים שלווים ורגועים. המומחה היחיד הוא הגוף שלך שמעביר לך מסר של רעב בין השאר בצורת סחרחורות.(רעב זה לא רק כשהבטן מקרקרת או נדבקת לגב). בגישה של הרזייה ללא דיאטה אנו בעצם מלמדים אותך להיות מחוברת לעצמך, לגופך כדי לדעת ולהגיב נכון. יש גם מרכיבים כמו תפישה שגויה ועולם הרגש שמפעיל אותנו במידה רבה והם לא נשארים מחוץ למגרש. הרעיון הוא להפוך לאדם רזה ולא להשאר אדם שמן שלחוץ בגוף רזה. זה מתפוצץ בסוף. בלה ציינה שלעיתים הדחף עובר. זה יקרה רק אם צרכת את מנת הפחמימות שלך באותה ארוחה, לאחר שהיא תתעכל והמוח יזהה את האספקה (סוכר). אם זה לא מספיק הוא ידחוק שוב. לא להבהל, הוא רוצה לחיות.