שאלה כנה

שלום נדיה, כבר תקופה אני עוקבת אחרי תשובותיך, ומשתאה באיזו סבלנות את שבה ועונה לשואלת עם הבטן הנפוחה וה BMI 18, שכל דבר קטן מנפח אותה, והיא עשתה טעות נוראית שאכלה 5000 קלוריות... אני בטוחה שאת יודעת שמדובר בהתחזות לא מוצלחת במיוחד, אבל אני תוהה לשם מה את ממשיכה? אין לי כל כוונה לקנטר - פשוט, מזמן לא נתקלתי במידה כזו של אורך רוח... נאוה

תודה על השאלה שלך. אני לא חושבת שמדובר בהתחזות, אלא במצוקה אמיתית. אני פוגשת בקליניקה הרבה אנשים עם מחשבות קשות על האוכל ועל הגוף שלהם, כך שהשיחה הזו, גם אם מבחוץ נשמעת "מתחזה", היא לא זרה לי. אני יוצאת מנקודת הנחה, שמי שכבר פונה בצורה הזו זקוק לעזרה, ויכול להיות שהשאלות בפורום, הן כרגע הדרך היחידה ל"דבר" את המצוקה הזו. אני רוצה לחשוב שהתשובות שלי יכולות אולי, לעזור למישהו להגיע לטיפול אמיתי ולקבל עזרה. בנוסף, גם אם זו "התחזות" יש באמת הרבה אנשים שקוראים את הפורום הזה, אז אם זה לא עוזר למי שאני עונה, אולי זה יכול לעזור למישהו אחר שסובל מאותן מחשבות. אני מתייחסת ברצינות לכל שאלה, שכן אני באמת לא יודעת מי עומד מאחורי השאלה, ומה הצורך שלהם. הפורום לא יכול לתת טיפול, אבל אולי כיוון למחשבה. אני פוגשת אנשים עם בעיות באכילה, דימוי גוף והפרעות אכילה על כל הקשת שלה. ולפעמים השיחות, למי שישמע מבחוץ באמת יכולות להישמע מוזרות. מהניסיון שלי, אין שאלה שלא "שווה" להתייחס אליה, ולכן אני עונה על כל השאלות .

שמאוד קשה להיות עם מצוקה כזו ואני גם חושבת שזו אינה התחזות. אני עוברת גם מצוקה בקשר לאוכל, אני חיה יום יום עם התחושה שאני משמינה ואני כבר מתייחסת לאוכל כאויב. ואני שוקלת 48 ורוצה לרדת עוד במשקל ועוד...אני מבינה את אותה בחורה ששואלת את אותן שאלות שוב ושוב ובשמות שונים כי התשובות לא מספקות אותה ולא באשמתה אלא בגלל המחשבות הבלתי פוסקות הללו ולכן שואלת שוב ושוב וכנראה היא מתביישת לשאול שוב באותו שם, אני יודעת איך זה כי אני גם עושה את זה הרבה והסיבה היא המחשבות האכזריות האלו שאפילו התשובות הכי ארוכות שיש לא מנטרלות את אותן. התשובות לצערינו לא מעלימות ולא פותרות את המחשבות הללו שלא מפסיקות להתקיים במוחנו ובראשנו. זה מאוד קשה שלא ניתן לתאר אפילו. זו מחלה של ממש.