ללאה

הי לאה, קראתי בעיון רב את תשובתך לנועה, קומה מתחתי. והתעוררה אצלי שאלה לגבי הפעילות הגופנית. לא מעט פעמים כתבת בפורום על כך שפעילות גופנית היא רצויה ומבורכת ובעלת הרבה יתרונות אך ממליצה לא לחבר או לקשר בינה לבין הרזיה. אני מסכימה איתך. אבל נועה נתנה דוגמא של פעילות גופנית ששורפת 350 קלוריות וחשבה שהגוף יבקש את הקלוריות בחזרה. גם אני חשבתי ככה עד שקראתי את התשובה שלך. עכשיו, כשאני מבינה שאם לגוף יש בעודף אז הוא לא יבקש, אני חושבת שאל לנו לבטל את תרומתה של הפעילות הגופנית להרזיה. מה דעתך? אם יש לי עודף רב, למה שלא אעזר בפעילות גופנית על מנת להיפטר מהעודף הזה? אני חשבתי שאין לפעילות כל תרומה להרזיה שכן אם אוכל עפ"י רעב ושובע אשלים בדיוק את מה ששרפתי. אך לפי תשובתך אני טועה.ואם הגוף לא יבקש בחזרה הרי שהוא ירזה, לא כן? ושאלה נוספת - אם אני מבינה נכון, אדם שמן שיעשה פעילות גופנית לא יחוש רעב מיוחד לאחר הפעילות אבל אדם רזה (שאין לו את זה בעודף) כן? כלומר, נניח שארד במשקל ואגיע למשקל האידיאלי עבורי - אם אמשיך לעסוק בפעילות גופנית גופי יתחיל לדרוש בחזרה את הקלוריות של הריצה? כלומר המסקנה שלי מתשובתך - פעילות גופנית אכן מסייעת לירידה במשקל אצל אדם שמן שאוכל לפי סיגנלי הגוף לרעב ושובע. אצל אדם רזה אין לפעילות כל משמעות (להרזיה) שכן הגוף ידרוש מיד את האנרגיה שנשרפה בצורת מזון. הבנתי נכון?

ערב טוב כרמל הרזיה והשמנה הם תהליכים המושפעים מצריכת אנרגיה ביחס לצורכי הגוף. בין אם תהיי פעילה גופנית או לא. אין סתירה בין מה שכתבתי לנועה לבין מה שטענתי עד כה ואני אסביר. ראשית, נכון! אדם רזה יחוש יותר רעב בעקבות פעילות גופנית מאשר אדם שמן, מאותן סיבות שהבנת מצוין. שנית כרמל, עלייך להבין כי מה שייצור את ההרזיה אינה הפעילות עצמה אלא ההקשבה הכרונית לצורכי הגוף. והדגש הוא על כרונית. את יכולה להיות מאד לא פעילה גופנית ולרזות נפלא. פעילות אינה תנאי. הרמוניה בין צריכת מזון לצורכי הגוף (בין אם הם כוללים פעילות או לא) היא בהחלט תנאי. פיזיולוגית, נכון! פעילות אירובית ברמה בינונית שנמשכת מספיק זמן בכל פעם, מעלה את השימוש של הגוף בשומן. אך הרזיה תתרחש רק אם יהיה תאום בין צריכת המזון לבין הצרכים (ההוצאה) באופן מתמשך. דבר חשוב שברצוני להאיר נוגע לפלטפורמה ממנה מתבצעת הפעילות הגופנית. יש לה משמעות יותר מלפעילות עצמה. על מנת להבהיר אשתמש במודל אכילה בנקודת זמן מסוימת אדם שמן נמצא בדיאטה ואוכל מעט. באותה נקודת זמן, אדם רזה אוכל מעט. על אף העובדה שלכאורה שניהם מביאים אותה התנהגות, אצל כל אחד מהם ההתנהגות הזו היא פועל יוצא של תפישה. והתפישה היא זו שתקבע מה יחזיק מעמד ומה לא. אותו כנ"ל לגבי פעילות גופנית. מבחינת השמן, גם אם נפגוש אותו במכון או במסלול הליכה, צריך להבין שהפעילות מפגישה אותו עם "הבעיה" וממשיכה לקבע אותה תודעתית, על אף האמביציה לרזות. שהרי מתי הוא פעיל? רק כשהוא חייב, רק בגלל שהוא שמן. מבחינתו, זה בד"כ עונש ולכן לא יחזיק לאורך זמן. ואם כך, פיספסנו את האפקטים המשמעותיים של הפעילות הגופנים מצד אחד, וקיבענו את תפישת ההשמנה שלנו מצד שני huge mistake. כי להיות אדם רזה, עלייך ללמוד ולאמץ את גישת ההסתכלות והחשיבה של אדם רזה הן בנוגע אכילה והן בנוגע לפעילות גופנית. רוב רובם המכריע של המתאמנים שלי אינם פעילים גופנית בתחילת התהליך (ומצדי אינני מעודדת לזה כיוון שברור לי שזה מתיישב על הפרדיגמה הדיאטטית) אך בהמשך עם השינוי הפנימי ולצד ההרזיה כמעט כולם בוחרים מרצונם החופשי בלבד, לעסוק בפעילות מסוג זה או אחר. זה כבר תולדה של הראש הרזה הכמהה לסיפוק ועונג גופני ורגשי. אין קשר לקלוריות, שריפת שומנים והרזיה. עתה ברור יותר? ליל מנוחה, יקירה שלך לאה פינטו

עכשיו הכל ברור :)