בעיית אכילה רגשית

בסביבות גיל 14-15 חוויתי משבר די רציני, סוג של דיכאון נעורים שנמשך כמה חודשים (קרוב לשנה אולי) ובסופו של דבר התגברתי עליו כמעט לגמרי בכוחות עצמי, הבעיה היא שעדין נשארו מימנו "שאריות" שכוללות בין היתר דפוס של אכילה רגשית כמעט כפייתית שפיתחתי בתקופה זו, כתוצאה מתחושה חריפה של בדידות, אני מניחה. מאז כמעט כל פעם שאני מרגישה תחושות נפשיות שהן קשות לי אני מוצאת את עצמי אוכלת אוכל מיותר ובדרך כלל בעל ערך תזונתי ירוד ובלי קשר לתחושת רעב פיזי, מה שכמובן הוביל אותי לעליה במשקל במהלך השנים האחרונות. אני לא ממש שמנה, אבל גם לא רזה כמו שהייתי לפני שפיתחתי את האכילה הרגשית המתסכלת הזאת ומאוד מעוניינת להיפטר מימנה למען הבריאות הנפשית והגופנית שלי, אבל אני כל הזמן מוצאת את עצמי חוזרת לדפוס האכילה הישן והרע הזה. אני מותשת וחוששת שלעולם זה לא ישתנה. אשמח לקבל איזו שהיא עצה בעניין. (מיותר לציין שלא הצלחתי ליישם את ההרזיה ללא דיאטה, בגלל האכילה הרגשית...)תודה רבה מראש.

שיר המקסימה, ראשית אני נפעמת מהבגרות הרגשית שלך למרות גילך הצעיר, זו כבר התחלה נהדרת לריפוי אכילה רגשית. תני לתת לך מטפורה על איך אני רואה אכילה רגשית ומכאן איך אני רואה את הטיפול שלה. אכילה רגשית זו התנהגות שנועדה להרחיק אותך מכאב שנובע מרגשות קשים. זו התנהלות אוטומתית עוצמתית ונלמדת .מטרתה אחת בלבד שלא יכאב לך. למה הדבר דומה למצב שיש לך פצע גדול מוגלתי ומדמם שמפריע לך לתפקד. במצב כזה מן הסתם היית שמה על הפצע פלסטר כדי לא לראות אותו לא להרגיש את הכאב שלו וכדי שאף אחד אחר לא יראה. בעקרון זו יכול להיות פתרון טוב לזמן קצר -עד שתגיעי לרופא שירפא לך את הפצע הזה. הבעיה היא שבגלל הפחד מרופא מכאב של ריפוי או מסיבות אחרות את דוחה את ריפוי הפצע. עם השנים את מסתגלת למצב יש לך פצע עליו יש פלסטר שמפריע אבל התרגלת וככה את חיה. אבל - כמה זמן הפלסטר יכול להמשיך למנוע את הכאב? בדכ פלסטר אחד לא מספיק ושמים עוד ועוד . אבל כל עוד לא תורידי את הפלסטר,תראי ותחווי את הכאב של הפצע ולא תרפאי אותו ימשיך הקושי והצורך לשים פלסטרים שונים. הפתרון על פי תפיסתי ,ואני מדגישה את התפיסתי כי אני פסיכותרפסטית ,הוא לרפא את הפצע . כשפצע יתרפא לא יהיה צורך בפלסטר. זה המשל ועכשיו לנמשל - נוצר לך דפוס אכילה שאולי כבר לא קשור בעבר שלך אבל הוא ממשיך לנהל אותך. חשוב בתהליך מסודר של טיפול/אימון לפרק את ההקשרים התפסתיים המוטעים שנוצרו לך במוח ולייצר הקשרים חדשים בריאים. אני חושבת שמאד חשוב שתרפאי את הבעיה כמה שיותר מהר ויוסודי כדי למנוע ממנה להפריע לך למהלך התקין של החיים שלך. מאחלת לך המון הצלחה, בלה

אני מודה לך מאוד על התשובה. אני חושבת שכרגע אנסה לטפל בעניין בכוחות עצמי, כי ראיתי שבעצם כל מה שכתבת לי אני למעשה יודעת בסופו של דבר, גם אם לא הבנתי והודיתי בזה קודם ברמה המודעת. יכול להיות שאני עושה טעות ושאני צריכה עזרה מבחוץ, אבל כרגע אני לא מסוגלת לראות איך זה יוצא לפועל אז אני אנסה באמת לגעת בשורש הדברים ולא בסימפטומים. אפילו למדתי את הנושא של ההקשרים במוח בפסיכולוגיה בתחילת השנה, מדובר ב"התניה קלאסית", לא? אני מניחה שהגיע הזמן ליישם את מה שלמדתי בחיים האישיים שלי... שוב תודה.