אכילה מתוך צורך ריגשי

כן, כן, כבר הרבה זמן שאני קוראת על זה. מבינה את זה. ויודעת שזה מתלבש בול עליי. כבר שנים שאני מחליטה שאני מתחילה דיאטה וחמש דקות אח"כ מתחילה מלחמה אם לאכול משהו, לא משנה מה, וחצי שעה אחרי זה אני מפסידה ובולסת חבילה של שוקולד. כן, אני מבינה מאיפה זה בא פיזית. אני מבינה מאיפה זה בא ריגשית. אבל ביננו, לא תמיד יכולים לשנות מציאות! אם החיים שלי לחוצים, אם יש בעיות מפה עד להודעה חדשה בכל תחום כמעט, אם אתה לא מצליח לאהוב את עצמך, אם הלילות שלך לבנים באופן די קבוע... בעיה, בעיה גדולה. אז מה עושים? נתקעים עם זה? ואני שואלת ברצינות. אם אני לא מצליחה לגייס את הכח רצון, כי את מעט הכוח שכן יש לי אני מגרדת לדברים יותר חשובים. אם ה"רעב הרגשי" הזה משתלט על החיים והתחושה היא שאי אפשר להאבק בו. מה עושים? האם פה כל הכדורים, האבקות וכו' הן נק' התחלה טובה? האם פה נכון לתת "פוש" מלאכותי ולקוות שהוא ייתן את הדחיפה קדימה לדרך חדשה? או שפשוט מחכים בשקט, משלימים עם המצב עד שהחיים טיפה יותר מסתדרים? אני באמת אשמח לקבל תשובות שהן לא סיסמאות קלישאתיות. תודה רבה, ערב מקסים!

ערב טוב אביה אם את כאן, זה אולי בכל זאת חשוב. אביה יקרה, נסיבות החיים מקיפות את כולנו. והן אינן נעלמות אף פעם, הן רק מתחלפות. כך שהאופציה של "לחכות" כדאי להבין היטב למה הכוונה. כאשה, כאם, כרעיה וכאשה עובדת אני יכולה להזדהות לחלוטין עם תחושות של עומס ועייפות. אני בטוחה שיצטרפו אלינו עוד רבות. ונכון שלא כל תקופת חיים היא תקופה של פניות לכל דבר ועל כן, השאלה תמיד היא עד כמה זה באמת חשוב? עד כמה זה באמת כואב להיות במצב הזה? ומה באמת נדרש? והתשובות לשאלות הללו אינן ברורות מאליהן כלל. ע"פ הפוסט שלך, אנו חושבות ורואות את הדברים בצורה שונה וברשותך, אתייחס למספר היבטים. אביה, הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. גישת ההרזיה ללא דיאטה, אינה רואה בדיאטה (תפריטים, קלוריות, מלחמה, הגבלת מזונות, כח רצון) דרך רצינית ויעילה ליצירת שינוי משמעותי ויציב. (בודאי שלא בכדורים ואבקות). לכן, כל הפתיח שלך שמשקף את העולם הדיאטטי, מסביר את החויות שתארת. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכירה בחסרונות הגדולים של הגישה הדיאטטית ורואה בדיאטה עצמה גורם מתסכל ומשמין. המשמעות היא שלדיאטה יש השלכות פיזיות וגם רגשיות ומנטליות. כח רצון הוא יכולת אנושית שניתן להביא לפרקי זמן קצרים כך שמבחינתי אין לבסס תהליך רציני וארוך טווח על הפונקציה הזו. כח רצון הוא חלק מהגישה הדיאטטית ואינו חלק מגישת הפורום. וגם במקרה זה, אין פלא שאת מתעייפת. נורא מעייף להפעיל כח. ואני אמפטית לחלוטין לתחושה שלך שאי אפשר להאבק בו. כי בכל פעם שאנו מפעילים כח רצון, אנו בעצם מפעילים כח נגד עצמנו. בסוד אגלה לך שגם בשבילי זה לא ממש עבד. על מנת להבין את גישת ההרזיה ללא דיאטה, אני ממליצה לך בחום לקרוא את המאמרים בצד ימין של הפורום ובאתרי הבית האישיים. אני חושבת שזה יהיה צעד ראשון בכיוון חדש. דבר שני, אביה, תהליך שינוי אינו מתרחש כבדרך אגב ותובע מאיתנו מודעות ושינוי גישה. איננו יכולים לעשות שוב ושוב מאותו דבר, לצאת שוב ושוב מאותן הנחות יסוד ואותה חשיבה ולצפות לתוצאות שונות. מערך האמונות שלך , כמו גם שלי ושל אחרים, הוא שקוף לנו מרוב שהוא ברור מאליו (כפי שמתפרש ממשפטים לא מעטים שלך בפוסט). ושם בדיוק במקום "הברור מאליו" הזה נמצאת ההפרעה הגדולה ביותר לשדה הראיה שלך שמקשה עלייך לראות היכן את טועה. מנסיוני האישי והמקצועי, למדתי שלא די להבין אלו רגשות מניעים אותנו להתנהגות כזו או אחרת (ולעיתים אנו גם לא מזהים את הרגשות והצרכים האמיתיים). מה שחשוב לדעת זה כיצד א-נ-ו יוצרים אותם וכיצד אנו יכולים לשנות את החיבור הזה , האוטומטי ההדוק בינם לבין ההתנהגויות הלא רצויות. מגיעים אלי לא מעט אנשים עם דוקטורט בנושא "האכילה הרגשית שלי" אך זהו, שם זה נתקע וחבל. מבינה את התסכול הרב שעולה מבין השורות ורוצה לאמר לך שיש דרך הסתכלות אחרת, שבכוחה לחשוף לך יכולות בתוכך. יקירה, בואי הכירי קצת את הגישה ואשמח לענות לכל שאלה שתצוץ בהמשך. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו