האם יש פיתרון?

שלום, אני בת 17 וסובלת מעודף משקל קל אותו עליתי בתקופת ההתבגרות (בשנתיים האחרונות). הגובה שלי הוא 160 ס"מ ומשקלי נע בסביבות ה-60 (כל יום הוא שונה בעקבות הצלחת הדיאטה/בולמוס), כרגע המשקל מורה על 62 ואני מאוד מפחדת שימשיך לעלות (הגעתי בשיאי ל-66 ועל ידי דיאטת הנקודות של שומרי משקל וירדתי ל-58 לפני שלושה חודשים, מאז רק עליתי ואני נעה באיזור). האכילה שלי היא מאוד לא נורמלית- או שאני סופרת קלוריות/נקודות, או שאני אוכלת בכמות גדולה מאוד (ואני מתכוונת לאפילו 5 אלף קל' ביום)- זה בדרך כלל קורה כשאני "שוברת" דיאטה ואז אני אוכלת כמות גדולה כל כך. ניסיתי לפעמים לעשות הפסקות דיאטה ולאכול "נורמלי", אבל התוצאה הייתה שלא שלטתי בעצמי ואכלתי כמעט מדי יום כמות גדולה מאוד שהובילה לעלייה. אני יודעת שזו אכילה רגשית נטו, ושפיתחתי סוג של הפרעת אכילה שמזכירה בולימיה רק בלי הקאות. הקיבה שלי כל כך התרגלה להעמסות המזון האלה, שהיום אפילו לא הרגשתי בחילה אחרי שאכלתי את כל השוקולדים והלחם, ורק כשנרדמתי לשעתיים- וקמתי, עמדה לי בגרון בחילה כל כך עזה מכל האוכל, שהייתי חייבת לצחצח שיניים וזה אפילו לא עזר. אני רוצה לשקול 50, ואפילו פחות (זה יפה בעיניי), וכך גם שקלתי לפני כל הבלגנים של הדיאטות. אני יודעת שאתם לא מאמינים בקביעת יעד שהוא משקל, אבל זה משהו שנורא מעסיק אותי. כל פעם שאני מחליטה ש"מעכשיו אני אוכל נורמלי וארזה לאט לאט", זה לא קורה בסוף. אני לא מצליחה לאכול נורמלי. וחוצמזה, אני עוברת אחר-כך מול המראה, רואה את השומן העודף שלי- וחושבת: "ככה אני נראית ואני לא אעשה דיאטה?! אני חייבת לרדת את הכמה קילו שהוספתי ואז אני אתחיל לאכול בריא וארד לאט"... ואני פשוט אף פעם לא מגיעה למצב שאני אוכלת כמו שצריך. האם כדאי לי לנסות להתמיד בשיטה שלכם? על אף כל הקשיים שציינתי?

שלום לנערה מקסימה בת ה17 . ראשית את מאד הרשמת אותי בבגרות שלך, בהתבוננות שלך וביכולת הניסוח. אני רואה שאת עומדת בפתח של מלכודת, מלכודת קלאסית אליה נופלות המון המון נשים בנות זמננו וגם לא מעט גברים. את רוצה לשקול כנראה פחות ממה שמתאים לגוף שלך,הרצון שלך למשקל נמוך מוזן מהתרבות המאד לא מאוזנת בה את חיה את מנסה לכפות על הגוף שלך להיכנס למקום שלא מתאים לו ,הוא משתף אתך פעולה לרגע אבל מתמרד מאד יותר מאוחר וכך את מוצאת את עצמך במעגל מתיש ומתסכל שגורם לעוד ועוד עליה במשקל,פגיעה באיכות חיים בזבוז אדיר של משאבים והפסד אדיר של חיים טובים בכאן ועכשיו. חסרים לך שני דברים גדולים על מנת לא ליפול לתוך המלכדודת שכולן נופלות אליה ושיציאה ממנה היא קשה ארוכה ויקרה. האחד זה ידע - אין לך את הכילים הנכונים איך להישאר אדם רזה ושלוו בתוך הגוף שלך. הידע שקיבלת עד עכשיו (נקודות,קלוריות, תפריטים )היה ידע מטעה ולא נכון ואיך אני יודעת את זה ?כי אם הוא היה נכון לא היית במקום שאת נמצאת היום ולא היית פונה אלינו.את הידע הנכון את צריכה לחפש במקומות נכונים ו...זה לא בקבוצות דיאטה וגם לא אצל דיאטניות.אז חפשי כילים וידע נכון. דבר שיני שחסר לך זה מודעות - היכולת להשתמש בידע הנכון. מודעות לומדים על ידי התבוננות פנימה והכרות עם עצמך. אז מה הייתי ממליצה לך?בהחלט לעשות את הגישה שאנחנו מציעות כי בעיני זו גישה נהדרת לפתרון מוחלט של בעיות אכילה. אבל לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה לבד אלא בליווי מקצועי ובשיתוף של הוריך. מקווה שעזרתי, בלה

בנוגע לעניין המשקל- אולי את צודקת, יכול להיות ש-50 ק"ג זה נמוך מדי בשבילי. התחלתי לרצות לרזות בגיל 14-15, כשנשקלתי באיזשהו שלב וראיתי 55, זה הבהיל אותי קצת. האמת שכשאני חושבת על זה, אני נזכרת שבגיל 13 ששקלתי 50 זה גם הרגיש לי הרבה מדי (גבהתי מאז אולי רק 2 ס"מ..), אבל לא באמת עשיתי דיאטות או משהו, פשוט הייתי לא מרוצה אבל רק בגדר התיאוריה, לא משהו שהשתלט לי על החיים כמו עכשיו. אבל כנראה שחוסר הנוחות לגבי הגוף היה שם תמיד. בכל מקרה, אני זוכרת שבגיל 15 ירדתי בקיץ כמה ק"ג לסביבות החמישים וקצת, לא בדיוק בעזרת דיאטה. סתם פשוט, למרות שבשלב הזה זה כן מאוד העסיק אותי. בכל מקרה, אני כן חושבת שהמשקל שטוב לגוף שלי הוא בסביבות ה-50+, וה-60 זה ממש לא משהו ש"טבעי" לי. הו, אני יודעת שכל הפרטים הטכנים האלה לגבי מספר הקילוגרמים לא אמורים לעניין אותי או אותך כשמדובר בשיטה הנוכחית, פשוט נורא קשה לי לשכוח מכל זה ולשים את זה בצד. אני שונאת את הגוף שלי, אני שונאת להרגיש שאני פחות טובה ופחות אטרקטיבית כי אני מלאה. גם עוקצים אותי על זה במשפחה (שאני יותר מלאה מהם), למרות שהם כן מודעים למקום ממנו זה מגיע. אני חושבת שאני מאוד מאוד מודעת לעצמי, ואני מנחשת שבעזרה שכתבת שכדאי לי להיוועץ בה- דיברת על פסיכולוג/יועצת, משהו בסגנון. אני די אובדת עצות פשוט. עברתי טיפול פסיכולוגי (לא אצל מישהי שמתמחה אמנם בהפרעות אכילה), וזה לא עזר. את חושבת שטיפול אצל מישהי שמתמחה בתחום הספציפי- יוכל כן להועיל? תודה רבה לך מראש. אני מפחדת מעצמי :(

זו הדרך היחידה שיכולה להכניס שפיות לחיי הנוטות להשמנה. הסבלנות: טעמה מר ופירותיה מתוקים. או שלחילופין את מעדיפה לסבול כל הזמן, או מדיאטה חריפה או מבולמוסים?