לישון על בטן מלאה

לאה/ בלה שלום, אחרי שאני אוכלת אני מרגישה רצון ללכת לישון, ולהיפך- לפני שאני הולכת לישון בלילה אני מרגישה שאני מאוד רוצה לאכול קצת ואז להירדם. שני הדברים האלה שהם בעצם אחד הם לא צורך. אני לא מרגישה שאני חייבת את זה אלא שמאוד מאוד בא לי את זה. עד עכשיו, בשביל לא ליצור התנגדות הלכתי בעקבות הרצון הזה כי לא רציתי להפוך את העניין לאישיו או ליצור הגבלה שרק תביא לכמיהה גדולה יותר. למה זה מפריע לי? כי אני מרגישה שזאת לא אכילה בהתאם לצורכי הגוף ואכילה כזאת מביאה להשמנה. אתן יכולות להציע לי כמה שאלות שאוכל לשאול את עצמי כדי אולי לברר מה הרצון האמיתי פה? תודה רבה מראש

בוקר טוב סלי מה שאת מתארת הם שני מצבים מאוד מוכרים (ואפילו לי באופן אישי מתקופת ההשמנה והדיאטות) - למצב הראשון ישנו הסבר ביולוגי - כשאנו אוכלים ובעצם מכניסים חומרי מזון למערכת העיכול, אנו מפעילים מערכת תובענית מאוד מבחינה אנרגטית. כשמירב האנרגיה של הגוף מופנית לפירוק וספיגה של חומרים, אין אנרגיה לפעולות בלתי חיוניות. זו הסיבה שלאחר ארוחה כבדה, אכילת יתר, אנו חשים עייפות וכל רצוננו הוא להתפדלע על הספה או פשוט לישון. אכילה במינון נכון לגוף אינה מורידה את רמת האנרגיה שלנו אלא ההיפך. אכילה נעימה היא כזו שאנו יוצאים ממנו בתחושה של סיפוק ואנרגטיות. ז"א שאם את חשה עייפה, העמסת על המערכת ועכשיון עלייך "לשבת בשקט" ולא להפריע לה בעבודתה. אם תנסי להיזכר בתחושת העייפות הספציפית הזו, תוכלי לשים לב שמדובר בתחושה של מעין סימום, ניתוק מהמציאות, ממטלות וממחשבות ובעצם הרדמות מהירה זו הסיבה שאת כנראה משתמשת במזון כשאת פונה לשנת הלילה שלך. זה עוזר לך להרדם טוב יותר. וזהו מבחינתך עונג ולכן על אף ההבנה שאין זה נחוץ את ממשיכה בכך. אין ספק שאינך צריכה את זה. וברור שלא מדובר באכילה המווסתת ע"פ צורכי הגוף. במקום להגביל מתוך מקום כפייתי, אולי כדאי לברר עם עצמך מה הסימום הזה משרת? מה העונג בעצם? אולי, ממה את בורחת? ומה יחסר לך אם פשוט תלכי לישון בלי ה"עזרה" הזו? על מה את מוותרת באמת, אם את מפסיקה להאביס את עצמך טרם שינה? וכ"ו "אכילה כזו מובילה להשמנה" - לא הייתי חותמת על זה, כיוון שאיננו משמינים מארוחה אחת ביום, בדיוק כפי שאיננו מרזים מיום אחד של אכילה ע"פ צורכי הגוף. השמנה היא תוצר של התנהלות ברצף ולא נקודתית.השמנה היא ענין של אמונות ותפישה. מה שגורם להשמנה שלך הם בעיקר האמונות שלך על האכילה שלך והגוף שלך. אם אכלתי יותר אתמול בלילה ואפילו היתה זו אכילת יתר, ארגיש שבעה לאורך זמן, למחרת היום, כך שהגוף שלי מאזן את סיגנלי הרעב-שובע שלו ע"פ המצב הקיים ולא ע"פ איזשהו אוטומט שאינו מתחשב בנסיבות. אני מרגישה שהאתגר שלך הוא לנתק את החשיבה המכנית שבה את חווה את גופך ולהתמקד בעולם התפישה שלך, החשיבה שלך. האופן בו את תופשת את גופך ואת האכילה הוא הענין. ומכאן, הסיפור שאת מספרת לעצמך לאחר אכילה שכזו, מנהל את ההתנהגות שלך בהמשך באופן לא מודע, ובעצם מייצר התנהגות ומציאות שמנה. (שאגב, אינני מכירה את נתונייך ומסתמכת על הנאמר בלבד). בברכת יום פורה שלך לאה פינטו