איך יוצאים מהלופ

לאה/בלה שלום, הפסקתי לעשן לפני חצי שנה ובזמן הזה הספקתי לעלות בערך 13 קילו בנטו (בברוטו בערך 16). מלבד החודש-חודשיים הראשונים שבהם הרגשתי צורך לנשנש כתחליף לסיגריה, אני מנשנשת כי אני מנסה לרדת במשקל.במילים אחרות, הסיפור המוכר והידוע לכן, תחושת החסך האסור וההתעסקות מובילים לאכילה של המון מתוקים (דרך אגב גם כשהייתי בחורה רזה ורציתי להוריד חצי קילו בסופו של דבר במקום לרדת עליתי).ניסיתי לרדת לבד ולא הצלחתי, היום אני בשומרי משקל. ירדתי בשבועיים הראשונים 4 קילו ודאגתי להעלות אותם יפה ב3 שבועות שאחרי (האחרונים) אני מנסה לחשוב עם עצמי כיצד אני יוצאת מן המעגל הזה.מרגישה בלופ, לא יודעת איך לצאת מזה. לא מצליחה לסתום את הפה. במלחמה כל הזמן עם עצמי מול השוקולד (לרוב הוא מנצח). שונאת את מה שאני רואה במראה ואני לא מאמינה שמשהו ישנה זאת מלבד לחזור ולהיכנס לבגדיי. יש נשים שמחמיא להן להיות קצת מלאות. אני לא אחת מהן. אומרים לי מזל טוב לאחרונה ולא אני לא בהריון.אני יודעת שאני אוכלת עקב ההתעסקות ואני יודעת שאני אוכלת כשאני עייפה או בא לי להרגע ויחד עם זאת, יחד עם המודעות, לא נוצר השינוי ואני לא מצליחה לעשות את הסוויץ. ואני כועסת על עצמי שאני מכניסה לעצמי זבל לגוף, שאני יורה לעצמי ברגל ושכל קילו שאני עולה מרחיק אותי מהמטרה לחזור לגוף בריא וחטוב (זה שהייה עד לא מזמן). אני מפחדת להגיע למשקל שהוא לא רק לא אסתטי אלא לא בריא עקב חוסר השליטה העצמית.חשבתי להצטרף לOA -מתחברת לחוסר האונים ומייד עולה קול בתוכי -מה חוסר אונים?! מה את ילדה קטנה?! לא מתחברת לתת לאיזה ישות אחרת, גם אם אני מאמינה בה בדרכי שלי לעשות את העבודה בשבילי(מאמינה יותר באלהים עוזר למי שעוזר לעצמו ).כנראה יש בי משהו מהפריק קונטרול. לגבי אהבה עצמית-איך מחזקים? לגבי להנות מכל מה שיש לחיים להציע מלבד אוכל אזי בחצי שנה האחרונה אני התחלתי במס' תחביבים שממש כיף לי לעסוק בהם. דרך אגב, בכל התקופה הזו אני עוסקת בספורט בין 2 ל-5 פעמים בשבוע ונהנית מכך. אז שוב, למרות הכל, אני בלופ, אני משמינה ומשמינה ואני רוצה להפסיק. אני אודה לכן מאוד אם תתתנו לי מס' עצות/כלים כיצד להתמודד/כיצד לצאת מהמעגל הזה. (אין ברשותי את האפשרות הכלכלית להגיע לטיפול/אימון)

you win some, you lose some ובסוף... במקרה הטוב נשאר תקוע באותו המקום. ובמקרה הרע, חווה את כל השלכות הלחימה המתישה. המלחמה שלך היא באוכל (השוקולד שתמיד מנצח), המלחמה שלך היא בעצמך (החלק הזה שיורה לך ברגל), המלחמה שלך היא בגוף שלך (הסורר שמשמין)..... ועינייך הרואות, גופך החווה, משקפים לך את המציאות שדרך המלחמה את יוצרת. אין ספק שכאן הגישה צריכה להשתנות מהקצה אל הקצה. שינוי גישה וצורת התייחסות אינו נבנה על טלאים של עצות. אני יכולה להאיר לך עם זרקור את עקב האכילס אך עלייך להבין שגישה, תפישה, היא משהו הנבנה על ביסוס רבדים והטמעת צורת הסתכלות חדשה תוך החלטה ופעולה. אינני זוכרת בתהליך אימון, שהיתה פעם בה, משפט אחד או נקודה אחת שהארתי יצרו את השינוי המיוחל. מדובר בחויה מתמשכת, בין אם לבד או באמצעות ליווי שיעזור לך לשמור על מסגרת של מיקוד ומודעות. יש כאן למידה עניפה שמאפשרת לך אט אט לראות את הבורות שאת חופרת לעצמך ונכנסת לתוכם מבלי להיות ערה ומודעת קודם לכן. את צודקת שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילך ובמקומך. והעבודה דורשת ידע חדש ומודעות אחרת. זה הדבר המרכזי שעלייך להבין בראש ובראשונה. אם משהו לא עובד בשבילי, הבעיה טמונה בגישה שלי, בזוית הראיה שלי. ואם כך, נסי ללכת הפוך על הפוך. אם לא מלחמה, אז......? ואיך זה יכול לבוא לידי ביטוי? ואלו חוויות זה מזמן? וכ"ו לא מבטיחה שיהיה פשוט או קל. אך זו הדרך בה הייתי מובילה אותך צעד צעד, תוך למידת כוחות ההנעה הפנימיים שלך, משאבים שאינך מודעת אליהם כרגע. וגם אני לא בהעדר ההכרות בינינו. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו