אכילה ריגשית

שלום לכולם, קראתי כאן דיי הרבה ופתאום אני מרגישה כמה קשה זה להתחיל לכתוב.כבר יותר משנה שאני מוצאת את עצמי אוכלת בגלל רגשות ,קשות או טובות.מבחינת כמות הצריכה הבריאה אני מאמינה שאני אוכלת לפחות פי 5.היום הגעתי לשיא כשקלטתי שאני סיימתי את האוכל עוד לפני שהתיישבתי. אני אוכלת הרבה ומהר ללא עם הפסקות קצרות.ההאכילה שלי היא ריגשית זה ברור לי ואני כותבת כאן לא כדי לפתור את הבעיות שלי עם החיים אלא לדעת איך להפסיק את פעולת האכילה המוגזמת,פעולה שאני לא נהנית ממנה ולא נותנת לי סיפוק אפילו לא ריגעי אלא פשוט מחמירה את התחושה שלי עם עצמי ולצערי נותנת עדות חיצונית לגבי התחושה הפנימית שלי בתקופה זו של החיים. אני רוצה להרגיש טוב בלי צורך מיידי ללכת למקרר ולהשקיט את זה,אני רוצה להרגיש רע בלי ללכת מהר למקרר ולהעמיס על הגוף שלי.אני שונאת את הקשר המעוות שביצעתי בין הרגשות שלי לבין האכילה שלי,אני כותבת כאן כדי לדעת איך אני מבצעת את ההפרדה הזו.אני רוצה לאכול כשהגוף שלי צריך וחשוב לי להפסיק לאכול מתוך אשליה שאולי זה יגרום לי להרגיש יותר טוב.האשליה הזו חדרה לי לתוך החיים ללא הזמנה ומטשטשת ונלחמת בחיבור שלי לגוף שלי ולצרכים הטבעיים והבריאים של הגוף הזה-שהוא הדבר הראשון שיש לי ואני רוצה לשמור עליו.אני יודעת שלפני כל אחת מהפעמים שאני אוכלת יש לי מספר שניות בהן אני מאמינה שזה יעשה לי טוב,שאני צריכה את זה שזה מה שאני רוצה והאשליה הזו מכניסה לי אוכל לפה ולרעב אין שום חלק בזה. בבקשה תעזרו לי לחזור למקום בו האוכל לא משחק תפקיד לא כחבר ולא כאויב אלא רק ככלי שמשרת צרכים טבעיים של הגוף ונותן לנו בריאות. תודה לכל מי שקרא את מה שכתבתי ותודה על המקום לכתוב :)

בוקר טוב וחג שבועות שמח אפרת30 מטרותייך ראויות להחזיר את המזון למקומו הטבעי והשפוי (לא אויב ולא אוהב, רק כלי שרת למילוי צרכים ספציפיים) להרגיש טוב ללא עזרים האכילה שלנו אינה מתרחשת במרחב של ריק. האכילה שלנו, בני האדם, היא פעולה המתרחשת מתוך הקשרים תודעתיים וחויות פיזיות ורגשיות. האידיאל הוא שהיא תתבצע על רקע צרכים פיזיים כי אז היא לא תמלא מאגרים בעודף ותפר את האיזון הטבעי של הגוף. לכן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמקום בו נוצרת השמנה, קיימים הקשרים חזקים ואוטומטיים בין אכילה לבין חוויות חיים (פרשנות ורגשות) שאינם קשורים עם צרכיו הפיזיים של גופנו. ההפרדה שאת מנסה לעשות בין מה שאת מכנה "הבעיות שלי בחיים" לבין האכילה שלך, היא בעוכרייך. האכילה שלך, היא רק ביטוי למענה לקוי לצרכייך הרגשיים. ואם תמשיכי להתמקד באכילה שלך, במקום בעולם הרגשי שלך, תגדילי ותטפחי "בעיה" מלאכותית, כזו שאת החלטת שהיא הבעיה כשהיא בעצם רק סימפטום. כדי ליצור שינוי, יש ליצור שיפט בהתניה האוטומטית, ברמת התודעה, אך לפני כן יש להכיר את הכוחות הפועלים ולהכיר היטב את הכוחות המניעים אותך, ובעצם אותך.. בין אם את אוהבת או שונאת את ההקשר המעוות שיצרת בין רגשות לאכילה, הקשר זה קיים. לאהבה ושנאה אין קשר לקיומו. כשאת שונאת את ההקשר הזה, הוא נעלם? לדעתי, הפוך. במקום להכניס כ"כ הרבה אמוציות לסוגיה, אולי כדאי פשוט להכיר בה, לקבל אותה כעובדה וללמוד לעבוד איתה ולווסת אותה בצורה מיטיבה ומקדמת. וזה אפשרי. מהכרות מעמיקה, אישית ומקצועית עם תהליך שינוי שכזה, אני מבקשת להמליץ לך על תהליך מובנה של למידה ופיתוח מיומנויות חלשות וחסרות ליצירת הקשרים חדשים ועבודה מעצימה עם עצמך, בליווי מקצועי. להבדיל מהלקאה, יש לי תחושה שהאכילה שלך משמשת לך כלי הענשה ("אני לא נהנית ממנה ולא מסופקת") ובעצם ההלקאה והביקורת העצמית היא כלי מניע נוסף וחזק לאכילה הרגשית שלך (אכילה גוררת אכילה גוררת אכילה). זו אחת הבחירות ואחת ההחלטות שכנראה תצטרכי לעשות ולקבל, להיות חברה טובה לעצמך ולמצוא את הדרך לחוות את עצמך ואת חייך באופן מעצים שיחשוף את גדולתך ולא באופן המדכא ומשתק את יצירתך. ממקום של חברות וחמלה, השינוי בקשר שלך עם עצמך, בשיח הפנימי שלך, יצור שיפט (שינוי) ביחסים שלך עם גופך ויחזיר את הכח מהמזון אלייך. אפרת30, חסרים ך לא מעט כלים, מודעות והבנה בוגע לכוחות ההנעה שלך, כמו גם בנוגע ליכולותייך ועוצמותייך. מצאי לך את המסגרת הנכונה ללמידה חשובה, שתשפיע על חייך, לא רק מההיבט התזונתי - משקלי. ודבר נוסף, הקלידי ב"חיפוש בפורום" את המילים "אכילה רגשית" ותוכלי למצוא התייחסויות לנושא ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו