ללאה

שלום לאה, אני מתחברת מאד מאד לגישה שלכן. אני לא שמנה אבל ההרזיה וההתעסקות עם האוכל תמיד בראש שלי. מסכימה מאד שבשביל לרזות או כל דבר אחר אם מתייחסים לגוף ללא הנפש זה חיצוני ונועד לכישלון. ובכל זאת...שאלה: אני דווקא מרגישה טוב מבחינה רגשית/נפשית. נכון, אף פעם לא מושלם ויש מה לשפר אבל בגדול, מרוצה מחיי והשתפרתי בהרבה דברים שרציתי מבחינה רגשית. אני כן מרגישה שאני אוכלת יותר ממה שהגוף באמת צריך פיזיולוגית..לא אוכלת כמויות גדולות מאד והעודף שלי במשקל הוא בסה"כ 4 קילו. אני אוהבת לאכול. טעים לי. אולי בגלל השפע הגדול שיש היום וגם-גרגרנות או אהבת האוכל אני מרשה לעצמי לאכול יותר מהרגיל? האם אין בכלל מצב שאתן כמטפלות תמליצו על כמות מסויימת או לעמוד בתפריט מסויים פחות או יותר, לוותר על השטויות-ממצתקים, עוגות וכו' גם אם זה בא מ"בחוץ" ולא מבפנים ממש?? תודה מראש.

אולי אפילו-אם אני (באופן אישי, לא מתאים לכל אחד)אגביל את הכמויות ואוריד שטויות אז השינוי החיצוני הזה, מלבד ההרזיה המיוחלת...יוביל גם לשינוי/איזון רגשי וכך לא יהיה לי צורך לאכול יותר?? קשה לי להסביר את עצמי בבירור.. אז אביא דוגמא:כמו שברפואה משלימה מאמינים שהגוף והנפש מחוברים ומשפיעים זה על זה ולפעמים לא מטפלים ישירות בנפש (גם אם היא מקור ה"בעיה") אלא מטפלים בגוף ואז גם המצב הנפשי מושפע.

בוקר טוב מיכל הרעיון של תפריטים והמלצות תזונתיות לסוגי מזון ולכמויות, נוגד באופן מוחלט את התפישה שבבסיסה הנחות היסוד הבאות: 1. "הידע התזונתי" הוא בילד-אין בתוכנו. הוא חלק מהפרוגרמה, התוכנה, הפיזיולוגית שלנו. 2. התהליך הוא תהליך חזרה אל המקום בו אנו סומכים על עצמנו ועל גופנו (אם תמשיכי לסמוך על המומחיות התזונתית שלי, מה עשינו?) 3. השמנה אינה קשורה באוכל אלא בהקשרים הקוגניטיביים שאנו יוצרים עבורו. 4. השמנה היא תוצר של חוסר סיפוק צרכים פיזיים ורגשיים (בדיוק כמו כל חוסר איזון אחר בחיינו). 5. העיסוק באוכל עצמו (תפריטים, תיוג מזונות והתנהגויות אכילה, קלוריות וכ"ו) - מעצים את כוחו ונפחו בחיינו באופן בלתי פרופורציונלי לצרכינו האמיתיים. ממליצה לך לקרוא את תגובתי לגולשת "ניסיתי ולא הצלחתי", הודעה או שתיים מתחתייך) אחד הדברים היפים והמדהימים שאנו מפיקים בתהליך שכזה, הוא מה שאני מכנה תזונה מושלמת. כשאנו קשובים לכלל צרכינו, אנו לומדים להכיר בכך שהגוף שלנו זקוק למעט מזון באופן יחסי, להרבה מים. המתאמנים שלי מוצאים את עצמם שותים הרבה יותר ולא בגלל שאני כדיאטנית מספרת להם סיפורים מדעיים על כמה זה חשוב אלא מתוך התחושות הגופניות וחיבור לצרכים האוביקטיביים שלהם. הבחירות שלנו, במזון עצמו, הופכות להיות יותר ויותר מזינות ובריאות לנו. כשאת חיה במרחב של חופש בחירה מלא ונותנת לגיטימציה לכלל המזונות באופן שווה, את פנויה לבחור את הטוב ביותר עבורך. ותתפלאי כמה קל לנו להרגיש שמזון מעובד מדי פחות ופחות טעים לנו, שלא פעם נמצא עצמנו חושקים בסלט טרי וגבינה לבנה על פני עוגות ושוקולד. וכל זאת בשם ה- well-being שלנו ולא בזכות המלצה של מומחה. כך זה גם מחזיק מעמד ושורד, רק ממקום של הבחירה האותנטית שלנו, שמקורה בחוויה הפיזית פנימית שלנו. אז אם לסכם בקצרה, אין מצב שאני נותנת המלצות תזונתיות חיצוניות. אני מאמנת אנשים להיפתח לכל אפשרות. ואגב, שוקולד הוא לפעמים הדבר הנכון לנו ביותר. ואם נשים לב, נבחין שהצורך האמיתי שלנו במתוק הטהור מצומצם מאוד. בהתייחס לפוסט העוקב שלך, יש הבדל בין טיפול אקוטי לכרוני. (כשאני כותבת "טיפול" אינני מתייחסת למובן הרפואי) - בדקי אם זה עובד בשבילך לאורך זמן. דוגמא להשפעה שכזו היא ריכת קפאין במקום שינה / מנוחה. אנשים שותים קפה על מנת להישאר עירניים ולקפה יש השפעה על מצבם הרגי והפיזי אך לפרק זמן קצר. אם כן, זה יכול לתת מענה לפרק זמן נתון אך לא כגישה לאורך זמן. מקווה שנענית לשביעות רצונך ומאחלת לך חג פורים שמח שלך לאה פינטו