הרזיה ללא דיאטה

לפני שלושה שבועות התחלתי את התוכנית לחיות ללא דיאטה לאכול מה שבא מתי שבא רק כשרעבים ועד הרגשת שובע נעים. זה מאוד שחרר אותי הוריד לי את הלחץ שהיה לי ואכן הרבה פעמים לא בא לי בכלל מתוק או לאכול אבל מה עליתי קילו במשקל... אם זה חלק מהתהליך אז בסדר, בינתיים לא רואים עלי אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לעלות עוד... האם צריך לשלב פעילות גופנית ואם כן איזו? מאומצת מאוד או מתונה אני אוכלת כשאני רעבה בלבד ומפסיקה לאכול כשאני שבעה. כבר קרה לי שזרקתי קובית שוקולד באמצע או כריך לפני הסיום שלו דבר שבדרך כלל לא היה קורה לי. מצפה לתשובה כי אני מרגישה מאוד טוב עם הרעיון אבל זקוקה לחיזוק והנחיות.

היי קשת ראשית, הורדת הלחץ היא כבר הישג מבורך. אלא שאני שומעת את הלחץ מגיע ממקום אחר. הסיבות שאנשים עלולים לעלות במשקל או להשמין (שני מושגים שונים), יכולות להיות: 1. משקל התחלתי נמוך כשהגוף שואף למשקלו האידיאלי והבריא, ולכן עולה. 2. קושי בזיהוי מצבי רעב ושובע. רבים המתנסים בגישה זו, חושבים את הרעב - שובע ולא חווים אותה ממקום אובייקטיבי. מיומנות הזיהוי וההקשבה היא מיומנות טבעית שהתנוונה כתוצאה מחוסר שימוש ויש לתרגל אותה. 3. העליה במשקל אינה משקפת השמנה - משקל הגוף משקף את המסה הכללית של הגוף ולא את רקמת השומן. כשאנו מבקשים לרזות, אנו מבקשים לצמצם את מסת השומן. כשאנו משמינים אנו מגדילים את נפח רקמת השומן. השפעת צמצום והגדלת רקמת השומן אינה מתבטאת במשקל הגוף כפי שמתבטאות תנודות במשק הנוזלים, למשל. שינויים במשקל הגוף מושפעים מגורמים רבים ואינם מבשרים, בהכרח השמנה. מה שאני מציעה לך זה להפסיק לשקול את הגוף שלך. שקילת הגוף היא חלק בלתי נפרד מהראש הדיאטטי. ההחלטה להפסיק לשקול את הגוף, משמעה שינוי מיקוד. ממיקוד בבחינה מתמדת של הפרטנר שלי (הגוף שלי) למיקוד בבנית מערכת יחסים תומכת, הכרות עם איתותיו, ומיקוד בתחושות הגופניות. יותר מכך, יש בזה הצהרה שכאילו אומרת: מהיום אני מתמקדת במה שאני עושה למענך, ולא במה שאתה צריך לספק לי. ובעצם לוקחת אחריות על ההבנה שלי את גופי וסיפוק צרכיו, כמו גם צרכיי האחרים. כמו גם, אני משאירה לך את העבודה שלך ומכבדת את הקצב שלך (כי הוא יודע הכי טוב, מה הקצב הנכון) ומתמקדת בחלק שלי. כתבת : "אינני יכולה להרשות לעצמי עוד...." ומה יקרה אם בדרך הלמידה שלך, עד שתגיעי להבנה מלאה וליכולת ביצוע טובה תטעי קצת בדרך וכן תעלי. מה אז? אם קיימת עבורך האלטרניטיבה של חזרה להגבלה ולדיאטה, אני תוהה אם אפשרי לך לעבור תהליך פתוח שישא תוצאות יציבות. אני מתרשמת שאת משתמשת במנגנון הרעב שובע שלך ככלי דיאטטי. ויש לזכור כי השמנה אינה תוצר של גוף בעייתי (שלא יודע לאותת לרעב או לשובע) אלא של צרכים רגשיים שמסופקים באמצעות מזון, של ראש דיאטטי שיוצר חסך וכמיהה למזון וכ"ו. אנו עוסקים כאן בשינוי גישה ולא במניפולציה חדשה. את חווה חוויות חיוביות ואולי מפתיעות (לטובה). מציעה לך לבסס היטב את תפישת היחסים עם גופך מעתה והלאה. בדקי איפה השינוי שאת מוכנה לעשות בגישתך לגופך, למען שיתוף פעולה פורה. בנוגע לפעילות גופנית - בהקשר של הרזיה-השמנה, השפעתה זניחה והיא אינה תנאי להרזיה. בין אם את פעילה ובין אם לאו, הגוף שלך יודע לאמוד את צרכיו האנרגטיים והתזונתיים ויסגנל לך בהתאם. לגוף יש מנגנונים שמאפשרים לו לדעת מה, מתי וכמה הוא צריך. מנגנון שטאנו לא נצליח לפתח אף פעם, באופן מדויק כ"כ. פעילות גופנית עושים בשביל הנשמה, למען ה- well being, לשם חיטוב ומיצוק, אך לא לשם הרזיה. מקווה שהארתי לך קצת את הדרך ומאחלת לך המשך דרך צלחה שלך לאה פינטו

באמת נראה לי שלא אחזור למשטר דיאטה. אני מרגישה יותר שלמה ומאושרת כך. הארת את עייני בכך שאני משתמשת במנגנון השובע והרעב ככלי דיאטטי. אני אקח על עצמי לא להשקל יותר למרות שזה מפחיד אותי ולהיות קשובה יותר לגוף למרות שנראה לי שגם ככה אני קשובה לו. מקווה להצליח כי באמת אין דרך אחרת עבורי.