אוקיי...

קראתי את הכתבה "הרזיה ללא דיאטה" והחלטתי להיכנס לפורום. אני במשקל עודף של כ20 קילוגרמים, מנסה מאז שאני זוכרת את עצמי להוריד אותו ללא הצלחה, הקילוגרמים רק עולים והמשקל שאני צריכה להוריד רק גדל. אני לא יודעת מה לעשות, אני כבר מיואשת ומתוסכלת. יש היגיון בשיטה הזו שאתם מדברים עליה, הבעיה שלי היא שאני לא כ"כ מבינה מה אני אמורה לעשות. אני מכירה את עצמי - אני לא אוכלת מתוך אכילה רגשית. ליתר דיוק, כשאני מדוכאת או מתרגשת אני לא מסוגלת להכניס שום דבר לפה. יש לי חבר כבר 3 וחצי שנים, אחרי השנתיים שלנו הוא נפרד ממני ובתקופה של חודשיים הורדתי 7 קילו בגלל שהייתי מדוכאת. אחרי שחזרנו העליתי אותם בחזרה+ריבית. לא עשיתי דיאטה או משהו בתקופה שנפרדנו, פשוט הייתי כ"כ מדוכאת שלא יכולתי להכניס דבר לפה. לכן, אני דיי מאמינה שהאכילה שלי אינה אכילה רגשית. האמת היא שאני גם לא אוכלת הרבה, אני פשוט אוכלת רק אוכל מתוק (שהוא, כידוע, האוכל המשמין ביותר) ומטורפת על שוקולד. אני ממש מתעבת ירקות וכל דבר שנחשב "בריא", ולא, זה לא פסיכולוגי (זו לא הגישה של "זה בריא אז זה לא טעים"). מצד אחד, להפסיק עם האובססיה לאוכל נשמע כמו תוכנית מצויינת. מצד שני, כשאני מחליטה שאני לא עושה דיאטה ואוכלת מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, אני עולה במשקל, ובמקרה הטוב פשוט נשארת באותו משקל. אני ממש לא יודעת מה לעשות... מישהו יכול להגיד לי איך להתחיל? להסביר לי אולי יותר טוב את העקרונות של ההרזיה ללא הדיאטה? אני יודעת שזמן הוא לא פונקציה - אבל כמה זמן זה לוקח בכלל?

שלום טל ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. אני מתרשמת שיהיה לך לא מעט לקחת לעצמך מהפורום הזה, והדבר הראשון הוא ההבנה בנוגע למושג "אכילה רגשית". עולם הרגש שלנו הוא קשת רחבה מאוד של תחושות בעוצמות שונות ומשתנות. הרגשות שלנו הם הכח המניע שלנו.. בעוצמות רגשיות גבוהות כפי שתארת, אצל רוב האנשים ידוכא הצורך במזון. קחי בחשבון רגשות רבים נוספים בעוצמות נמוכות יותר (שאינך ערה אליהם אולי) כמו שעמום, תסכול, כעס, אכזבה וכ"ו שבקלות מניעים רבים מאיתנו לאכילה שאינה קשורה בצרכנו הגופניים. השמנה, בהעדר בעיה רפואית אובייקטיבית, היא תמיד תוצר של אכילה רגשית. אכילה רגשית תיצור השמנה כשהיא כרונית ובמינון גבוה. ואם נרצה להגדיר אז אכילה רגשית היא כל אכילה שאינה מווסתת ע"פ מנגנון הרעב-שובע שלך, שאינה פעולת תגובה לצורכי הגוף שלך. אולי תופתעי לדעת, אך לגוף עצמו אין שום מטרה סמויה להשמין, כך שהוא לעולם לא יסגנל רעב שלא לצורך. די במשפט הזה: "כשאני מחליטה שאני לא עושה דיאטה ואוכלת מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, אני עולה במשקל" כדי להבין שאת חווה אכילה רגשית ולא מודעת אליה כלל. טל, אנו לא משמינים מאויר. אם אנו משמינים, אנו צורכים הרבה מעבר למה שנדרש לגופנו, בין אם זה שוקולד ובין אם מדובר בקרקרים. "הרבה" או "מעט" הינם מושגים יחסיים וסוביקטיביים. ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה "הרבה ומעט" הם יחסיים לתחושות הרעב-שובע שלנו ולא למידות צלחת, השוואות לאחרים או תפריט כלשהו. בפוסט שלך, את "נשמעת" מאוד נחרצת "אין לי אכילה רגשית" "אוכל מתוק הוא האוכל המשמין ביותר." "אני מכירה את עצמי" הדבר הראשון שאני מציעה לך לעשות זה להרשות לעצמך קצת לערער על הכ"כ ברור מאליו. יכול להיות ששם תפתח דלת להבנה חדשה, לדרך חדשה ובעצם לתוצאה חדשה. שמחה שהגעת ומאחלת לך הנאה במחיצתנו שלך לאה פינטו