מי מוגדר כשאדם שעושה דיאטה?

הפורום שלכם העלה בי המון שאלות ומחשבות. האם אדם רזה בסך הכל שהחליט לקצץ בחטיפים ומתוקים הוא אדם שעושה דיאטה? האם כל הגבלה שהיא היא בעצם דיאטה? אני למשל עושה דיאטה, שומרת פחות או יותר על המסגרת אבל חורגת מדי פעם בכמויות ולא בדיוק נשמעת להרכב ארוחת הצהריים. מה שאומר שאם בא לי שניצל וצ'יפס אני אכן אוכלת שניצל ומכינה צ'יפס בתנור ולא בטיגון עמוק. זו ארוחה סבירה לאדם רגיל אבל שמנה מדי עבור אדם מדיאט שאמור להסתפק בחזה עוף יבש, חצי כוס-כוס אורז וירקות ואני על ארוחת צהריים לא מוכנה להתפשר. אז מה שאני עושה לא בסדר? ברגע שאוכל בדיוק מה שבא לי אני אצבור יותר מדי קלוריות כי אם זה תלוי בי אף אחת מהארוחות לא תרכיב לדוגמא גבינה לבנה....למרות החיוניות והסידן שהיא מכילה היא לא טעימה לי. אז איך אוכלים שיהיה גם בריא, גם לא משמין וגם מה שבא לנו? נשמע קצת יותר מדי טוב. ואם אתם יודעים בבקשה תספרו לי!

ערב טוב עינת ראשית, שמחה לשמוע שהפורום שלנו מעורר שאלות ותהיות, ואפילו התנגדויות מקובלות כאן. כל חשיבה מתחילה בשאלה ואם אנו מצליחות להוביל אנשים למקום של חשיבה מחדש, זה כבר טוב מאוד. דיאטה הינה כל משטר אכילה שרירותי שמיועד להשליט בקרה חיצונית בנוגע למה, כמה ומתי תאכלי. אם כך את פועלת, את כנראה בדיאטה מסוג כלשהו. ואם את כאן, סימן שענין האכילה והמשקל הוא ענין המעסיק אותך ומנהל אותך במידה כזו או אחרת. משהו שאינו מנת חלקם של אנשים רזים באמת. המטרה של תהליך הרזיה ללא דיאטה היא לסייע לכל אחד להיות ער לצרכים האמיתיים שלו (פיזיים ורגשיים), לזהותם נכונה ולספקם באופן מלא ומשביע רצון. אם ההשמנה היא תהליך של התרחקות מהגוף שלנו ומעצמנו (תחשבי על עצמך כילדה, כמה את וגופך הייתם אחד), תהליך הרזיה צריך להיות הפוך. אם ברצונך להפסיק להתמקד ב"לרזות" אלא "להיות" אדם רזה, עלייך לחזור לעצמך ולהפסיק להתעסק עם הצלחת, המקרר ודף התפריט שמוצמד אליו עם מגנט. משם לא תבוא הישועה. אדם שמנהל את התזונה שלו מספרים וע"פ כל מיני אג'נדות הצצות חדשות לבקרים, אינו יכול להיות ממוקד בעצמו פנימה ולהכיר בצרכים האישיים שלו. המח המודע שלנו נמצא יותר מדי בכיוונון חיצוני ופחות מדי בכיוונון פנימה. וזה, כל-כך חבל. כל-כך חבל שאנשים מבזבזים אנרגיה משמעותית על נסיון לדייק בדרישתם הגופנית ובסיכומו של דבר שוגים, כשהגוף עושה זאת בצורה כל-כך מושלמת. את עושה אבחנה בין "אוכל משמין" - "אוכל בריא" - "אוכל שבא לי". אבחנה שעבורי היא מאוד מוזרה ותמוהה. לשיטתי, אין "אוכל משמין" - יש חשיבה משמינה. מדברייך עלול להשתמע כי אנשים רזים (אמיתיים, לא ה"שומרים") אינם צורכים כלל חטיפים ומתוקים. מה שגורם לנו להשמין הם אינם החטיפים או המתוקים, אלא התיוג שלהם, ההקשר הנוירו-אסוציאטיבי שאנו עושים להם, וכמובן השימוש במזון באשר הוא ככלי להתמודדות עם העולם הרגשי שלנו. לאחרונה, פורסם מחקר שהראה כי אנשים הצורכים מוצרי דיאט ושאר "מוצרי אויר" אינם רזים יותר, ההיפך הוא הנכון, הם נוטים להיות שמנים יותר. נתונים שגם אני וגם את מכירות מהשטח (עוד לא ראיתי אדם רזה שנהנה ממעדן 0% שומן או מלחם קל ובוחר בהם מרצונו החופשי). נחשי, מה הסיבות? (אם לא תצליח לבד, אתייחס במידת הצורך) ההבדל בין שמנים לרזים אינו טמון בסוגי המאכלים (אך הוא בהחלט מאפיין, כי רק שמנים צורכים סוכרזית), אלא ברמת הרגישות לצורכהם, רמת הערנות לתחושותהם, בתפקידים שהם נותנים למזון באשר הוא ובודאי שבאופן ההתנהלות מול עולמם הרגשי. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אחת התופעות המרשימות, המענינות והמרגשות שאנו חווים היא העובדה שככל שאנו קשובים לעצמנו, הבחירות הקולינריות שלנו הופכות יותר ויותר מזינות ונכונות עבורנו. ויש להוסיף ולציין שרמת הסיפוק שלנו עולה לא רק בהקשר התזונתי-קולינרי אלא באיכות חיינו הכללית, כיוון שהצרכים שלנו אינם רק תזונתיים - פיזיים. כשאני נשאלת ע"י אדם שטרוד בריסון גופו ובספירת הקלוריות, בנוגע לתזונה בריאה, אני תמיד תוהה כיצד אפשר לדבר איתי על מזון בריא כשכל הווית היחסים עם הגוף ועם עצמנו אינה בריאה? אם אכילה ואוכל הם מקור לסטרס, על איזו בריאות אנו מדברים כאן? אנחנו באמת תמימים לחשוב שלחומר הזה שמורכב מרכיבי תזונה מסוימים, הכח הבלעדי על בריאותנו הגופנית? הסטרס הוא בעוכרנו, יקירתי. מדיאטים הם אנשים שמצויים בסטרס כרוני (בגלל הדיאטה וללא קשר אליה). וסטרס....., תתכונני לסקופ,...הוא מאוד משמין. מצבי סטרס (גם מתונים) מביאים לשחרור של הורמונים קטבוליים (כמו קורטיזול, למשל) שבסופה של שרשרת התגובה הופכים חלבון מהשריר, לשומן. (הסבר מפורט, יבוא במידת הצורך) יש בך מין בטחון שאת כבר יודעת מה יבוא לך ומה לא, ברגע שתתני לעצמך יד חופשית. זה אולי נכון לרגע זה, מהמקום בו את נמצאת כרגע, אינני בטוחה בנוגע להמשך ב-כ-ל-ל והייתי מציעה לך לערער על הנחת היסוד הזו ולצעוד בפתיחות רבה יותר בנתיב החדש, אם תבחרי לעלות עליו. לתת לעצמך את הצ'אנס להכיר את עצמך מחדש, ולהפתיע את עצמך כמו שקורה לרבים. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים לחוות את עצמנו כאן ועכשיו, ללא דעות קדומות. להתמסר לחוויה הגופנית ולאפשר לה לכוון אותנו. זה תמיד מוביל אותנו ל"מה שהכי בא לנו" . תתפלאי לשמוע שלא פעם ממש, אבל ממש "יבוא לך" סלט טרי וצבעוני, ולפעמים זה יהיה יוגורט עם פרי, לעיתים תבשיל עשיר של אמא וכ"ו. ה"בא לי" הזה משתנה כל העת. בהזדמנות זו "בא לי" לספר לך את סיפור הפנקייקים המפורסם שלי. לפני שיצאתי לדרכי החדשה ובחרתי בחברות עם עצמי, הייתי בטוחה שאני חולת פנקייקים, הייתי בטוחה שאני יכולה לבלוע פנקייקים עם אננס וקצפת בלי הכרה, אם רק יגידו לי שאין בזה קלוריות. כיוון שרוב הזמן ממש לא הרשיתי לעצמי, בכל פעם שכן הרשיתי לעצמי פינוק (כמה עצוב) זה היה פנקייק שנטחן עד תום. והיום כשפנקייק הוא בסה"כ פנקייק ואין בלכסיקון שלי מזון בריא/משמין, אני חושבת שלא בחרתי בפנקייק לפחות 3 או 4 שנים. בדיוק כמוך הייתי בטוחה שאני מכירה את עצמי ויודעת מה יקרה כשארשה לעצמי, ולשמחתי הרבה, אך לא ממש להפתעתי, התבדיתי big time. עינת, המפתח שלך להצלחה אינו טמון בטיפ כזה או אלחר, במתכון/תפריט מנצח, אלא בהתקרבות שלך חזרה לעולם הצרכים שלך. אנו לא עוסקות ב"מה אוכלים" אלא ב"מה אנו מרגישים? ומה אנו צריכים?". עינת יקרה, מקווה שהצלחתי להבהיר את גישת ההרזיה ללא דיאטה ואהיה נכונה להמשיך בכך עם כל שאלה נוספת שתעלה. מאחלת לך לילה טוב והמשך שבוע נפלא שלך לאה פינטו

לאה היקרה, רק עכשיו ראיתי את תגובתך המעמיקה והמעניינת. ואת לא תאמיני לי מה קורה לי בשבוע האחרון. בדיוק לפני ההחלטה שלי לעבור מדיאטה א' לדיאטה ב' (שכן א' לא בדיוק עזרה ואני עם אותם 25 ק"ג עודפים). זה התחיל למיטב זכרוני ביום שני, ראיתי כתבה על ממתיקים מלאכותיים וכמה שהם מזיקים לבריאות במינון גבוה. איני צורכת סוכרזית בכמויות אך מזה שנים רבות איני שמה סוכר בקפה. השבוע לאחר הכתבה התחלתי להמתיק את הקפה בכפית סוכר מכובדת ואיני מרגישה רע עם זה כלל. התחלתי להתרחק קצת מהתפריט המובנה שתלוי לי על הלוח בחדר, על המקרר, שנמצא ביומן ובכל חור אפשרי. לא יודעת מאיפה צצה לי ההארה שבעצם אני משמינה בין הפסקת דיאטה אחת לתחילת דיאטה אחרת. אתמול אחי לקח אותי ליום פינוקים ולהצגה. הוא מאוד אוהב לנשנש ואני שבאתי מוכנה עם סנדוויץ' ופירות, נשנשתי קצת פה ושם והרגשתי בסדר גמור. אני בהלם מוחלט שלא בא לי לאכול הר של קצפת עכשיו כשנתתי לעצמי חופש. בדר"כ בדיאטה אני אוכלת משהו "מפוצץ" פעם בשבוע-וופל בלגי עם הר של גלידה שוקולד וקצפת או משהו בסגנון... עכשיו שאני אוכלת קצת מדי יום איני מרגישה צורך להתפוצץ ממתוק... זה מדהים! זה גילוי מרעיש מבחינתי כי תמיד חשבתי שאני מכורה למתוק! ישנם עוד אי אילו שינויים שעשיתי באופן לא מודע בתפריט, יצא שזנחתי אותו לחלוטין והבחירות שלי לא כאלה גרועות מבחינה בריאותית או תזונתית... וגולת הכותרת...כשאני מתוסכלת או עצובה או לא בא לי כלום זה מסוכן בשבילי כי אז אני הולכת למקרר. הפעם לא רק שלא הלכתי למקרר גם לא עצרתי את עצמי ללכת לשם. פשוט לא רציתי. הלכתי קצת לשכב מתחת לשמיכה ולהיות בבאסה שלי. מה יש? מותר לי! איך לא חשבתי על זה קודם? תודה תודה תודה

היי לאה תוכלי לפרט, מה שאני כבר בטוחה בו, שסטרס משמין. ואם יש לך עצות מה לעשות איתו??? התשובה שלך היתה מאלפת.