שאלה מעניינת

שלום בלה ולאה!!! שאלתי כזאת: מה תגידו לאדם מלא עם בי אם איי גבוה ממה שצריך, אדם שמעולם לא עשה דיאטות ולא התעסק באוכל...אבל החליט שברצונו להוריד במשקל. אדם כזה אינו שמן בגלל דיאטות, מה עליו לעשות? דיאטה זו לא התשובה, אז מה כן?

שלום אירית לאדם מלא עם BMI גבוה לא אגיד כלום, אלא אם כן ישאל אותי שאלה. אך אם את שואלת על מנת להבין את האופן בו אנו היינו מתייחסות לענין, מתוך גישת ההרזיה ללא דיאטה, אשמח לענות. אחד הדברים המאפיינים אנשים שמנים הוא עודף המשקל שלהם. התוצאה אותה הם חווים. ניקח לדוגמא, אנשים שתמונת הדם שלהם מעידה על אנמיה. לכאורה, כולם באותו מצב, אך האם לכולם ינתן אותו טיפול? ממש ממש לא בהכרח. אצל אחד הרמה הנמוכה יכולה להיות תוצאה של אספקה תזונתית בלתי מספקת של רכיבי תזונה מסוימים, בינהם ברזל (ואז אספקה תזונתית תהיה פתרון ראוי) אצל אחר יכולה להיות בעית יצור של כדוריות דם אדומות (במקרה כזה, אספקה תזונתית ממש לא תועיל כי מלכתחילה היא אינה הבעיה) אצל שלישי הסיבה יכולה להיות דימום סמוי או בלתי סמוי כך שהגוף מקבל מספיק ברזל, מייצר מצצוין אך הכשל הוא במערכת אחרת לגמרי. אם כן, שלושה סוגי טיפול לאותה תמונת אנמיה. מה שבטוח הוא שכולם יקבלו איזשהו טיפול סימפטומטי לתיקון האנמיה במקביל להתערבויות נוגעות לגורמי האנמיה. אך גם הטיפול הסימפטומטי הזה ינתן בעוצמות שונות ובהתאם לרמת האנמיה. ועכשיו בואי נחזור לנושא עודף המשקל. השמנה היא תוצר של אכילת יתר. ואכילת יתר היא תוצר התנהגותי של העולם הקוגנטיבי והרגשי שלנו. במילים פשוטות, אכילה רגשית. הרשי להתעכב מעט על המושג: "אכילה רגשית" - זהו שילוב מילים מעניין כיוון ש"אכילה" היא פעולה, התנהגות. ואילו "רגשית" קשורה לעולם הפנימי שלנו. מכאן שזה יכול להיות מאוד מבלבל והנטיה של המדיאטים היא להיתקע בפן ההתנהגותי ולמקד שם את מאמציהם. בעצם כל אכילת יתר הינה על רקע רגשי, אין בזה שום דבר גופני, ביולוגי. הגוף דורש רק מה שהוא צריך לקיומו ולטובת מאגרי אנרגיה מינימליים (רקמת שומן) שאפילו אצל אנשים רזים הם גדולים דיים. אותו אדם אולי, ואני מדגישה "אולי" כיוון שזה שלא עבד עם תפריט או טבלת קלוריות בחייו אינו אומר שאינו מקיים מערכת יחסים עכורה עם עצמו ועם המזון שלא לדבר על תפישתו הגופנית. אז אולי הוא לא היה בדיאטה כפי שאת תופשת כרגע את המושג, הוא בודאי חווה לא מעט אכילה רגשית כי אחרת אין דרך להסביר את הצריכה המופרזת (ואני יוצאת מנקודת הנחה שאין שום לקוי אנטומי-ביולוגי-פיזיולוגי-פתולוגי) ושאף אחד לא יבין אותי לא נכון. אכילה שמונעת ממקום רגשי היא גם נחלתם של רזים, אך יש הבדל במינון והמינון מושפע מהפרשנות של חויית האכילה הזו. מה עליו לעשות? במקרה זה, מה שאנו ממליצות לכולם, להתחיל להסב תשומת לב לעצמו. בתהליך שלו, אולי לא נתמקד במה שנתמקד אצל אדם שכל חייו בדיאטות, אך אין זה שונה במהות. מדובר באדם שהתרחק מעצמו במידה רבה, שאינו ער ואינו נותן מענה הולם לצרכיו, ששינוי בתפישת הגוף בתפישה העצמית שלו יכולה להוביל אותו גם לשינוי פיזי, גם איתו הייתי עובדת על עולם האמונות שלו. כי שם זה מתחיל ורק משם תבוא הגאולה (למי שמחכה לה, כמובן) מקווה שנענית בבהירות לילה טוב שלך לאה פינטו