ממש מבולבלת...צריכה עזרה- לאה או בלה , אשמח

אני מבינה את השיטה עליה מתבסס הפורום, וקוראת בשקיקה את כל ההודעות , אבל כמה שאני מנסה ליישם , כ"כ הרבה דברים מפחידים אותי...כמו למשל : אומרים שצריל לאכול כל 3 שעות 6 ארוחות קטנות לאורך היום כך אני שורפת יותר שומן, המאמן שלי בחדר הכושר אמר לי שכדי שאראה חטובה וללא שומן עודף אני צריכה לאכול "דיאטה נקייה": משמע; עוף ללא שומן,טונה במים,שיבולת שועל,חלבון ביצה,כמה שקדים,תרד וברוקולי-כמה דרקוני וא זאת רק כך אוכל להיות סוף סוף רזה? אני מיואשת לגמרי מכיוון שאני אחרי לידה עם 7 קילו עודפים שלא יעזור מה אני עושה ואני הורדת את עצמי בהתעמלות אני פשוט לא יורדת פשוט נתקעתי במשקל! ואני מגיל 13 עושה דיאטות ושום דבר לא עובד אולי בטווח הקצר אך לא הארוך אני מנסה להיות קשובה לגוף שלי - דווקא לא בא לי ממתקים אבל אני מרגישה צורך בלחם טוב עם קוטג' למשל או גבינה צהובה שמנה לארוך היום, מוזר לא? אשמח לשמוע מישהו... דרך אגב - לאה הסיפור האישי שלך מ ד ה י ם , הלוואי שידעתי ליישם..

שני היקרה. את בחרת בדרך של דיאטה ומפחדת לשחרר אותה. לפעמים, עד שלא מפנים את הישן קשה להינות מחדש. תחשבי , אם לדוגמאהאת קונה רהיטים חדשים ומכניסה אותם לסלון בלי שפינית את הישנים מן הסתם זה יצור חוסר נוחות ,יראה מוזר מאד, ואיכות החיים שלך תיפגע כי יהיה לך עכשיו צפוף. משאלתך אפשר להתרשם שאת לא מעיזה לעזוב את דרך הדיאטה אותה את מכירה כבר מגיל צעיר מאד. זה טבעי לפחד לעזוב משהו שלכאורה שירת אותך כל כך הרבה שנים. אבל תשאלי את עצמך מספר שאלות - האם עשיית דיאטה עזרה לי לרזות בטווח ארוך? אם כן באיזה מחיר? מה קורה עם איכות החיים שלי כאשר אני נתונה לרודנות כזאת של מדריך ספורט הקובע לי כמה איך ומתי עלי לאכל ? האם אני נהנית מזה ? האם יש תוצאות שאני רוצה? אם כן - אז תמשיכי בדרך אם לא אז למה אני עושה את זה לעצמי? שני היקרה, לעשות שינוי כמו שלאה מתארת דורש הרבה אומץ ונחישות אם קשה לך לעשות את זה לבד אולי כדאי לשקול תמיכה מסוג כשלהו. בכל אופן אל תרימי ידיים. ותמשיכי להעזר בנו. בברכה בלה

בלה המון תודה אנסה להעזר כמה שאוכל ולשחרר קצת...

היי שני 7 ק"ג בדיוק אחרי הלידה השניה. (ולחשוב שפעם האמנתי ש- 7 זה מספר המזל שלי ...). כן, זה גם היה הסיפור שלי, 7 ק"ג בדיוק. ולאחר מכן תקופה ארוכה של נסיונות כושלים והזעת יתר בדיוק כפי שאת מתארת. מיותר לציין שעם הזמן הם התרבו. בכלל לא מוזר לי שבא לך לחם עם קוטג' או גבינה צהובה. האמונה שאנו כמהים למתוק כאילו אין מחר היא רק אמונה מלאכותית שנולדה בעולם של חסך והגבלה. את מזכירה לי איך באחת ההזדמנויות שאלתי את עצמי מה אני הכי רוצה לאכול עכשיו? אבל הכי הכי... יודעת מה זה היה? ביצת עין עם לחם שאפשר לטבול בה. כ"כ פשוט. הבנתי כמה הייתי רעבה לדברים הפשוטים כמו פרוסת לחם בעובי נורמלי עם גבינה לבנה, חביתה בפיתה, טוסט גבינה צהובה. פשוט, פשוט. למדתי עוד דבר, שאין לגוף שלי שום חולשה למתוק כפי שחשבתי והאמנתי. אז מה שאת מספרת ממש לא נראה לי מוזר. ומקווה שגם לך יראה עם הזמן יותר ויותר טבעי. שני, האמונות שלך בנוגע לאוכל, בנוגע לתזונה נכונה, בנוגע לגוף שלך - הן אלה שלא איפשרו לך להגיע להרמוניה שאליה את שואפת. כשאת בוחרת לערוך שינוי מהותי, בו את רוצה לפתח מצב תודעתי חדש אינך יכולה בו בעת להמשיך ולהזין את עולם האמונות הישן. כשאת ממשיכה לחשוף את עצמך לגישת הדיאטה, זה בדיוק מה שאת עושה. ומכאן שהקושי ליצור מערך אמונות תומך ומקדם, הולך ומתעצם. אינך יכולה להרשות לעצמך לחיות במצב של רגל פה ורגל שם, תהום פעורה בין השניים. על מנת להקל על עצמך, עלייך לקבל החלטה. היכן את עומדת עם 2 הרגליים. ואולי את כן יכולה (כי בפועל זה מה שאת עושה) וזה המחיר, עלייך להכיר בחוסר ההחלטיות כמה שיוצר תסכול וקושי. לאכול כל 3 שעות 6 ארוחות קטנות נוגד לחלוטין את הגישה שנותנת לצרכינו הביולוגיים להנחות את האכילה שלנו. עלייך לבחור, יקירתי. תהיה בחירתך אשר תהיה. תודה לך על שקראת את הסיפור האישי שלי. אולי כדאי לקרוא אותו שוב. מאחלת לך יום קסום ומלא השראה שלך לאה פינטו