הסיכסוך הישראלי פלסטינאי- כמטאפורה

אני מזהה בתוכי את האויב, את החלק שלא מקבל את עצמי כפי שאני, את החלק התובעני,השטלתן,המרדן, וכמו בסיכסוך הישראלי פלסטיני אני מתקשה לתת לו מענה, ניסיתי להיות בצד הימני של המפה-דיאטה ,לומר לו גבולות ברורים-אף שעל, אך הוא בשלו ממשיך לתבוע מאבד שליטה נוקט דרכים הרסניות כדי להשיג את שלו- הרבה ספורט, הגבלה קלורית ןכו' אני מנסה ללכת בדרך השמאל-ללא דיאטה לתת לו מרחב,אפשרויות בחירה,גיוון לתת לו שטחים והתנחלויות שירגיש טוב שירגע,גבולות גמישים מעבר פתוח -לאכול כשרעב וגם כשלא, אך הוא ממשיך בטרור נהיה תובעני יותר מקבל אצבע רוצה את כל היד, לאכול בכל הזדמנות , מבטיחה לו שיוכל לאכול מתי שיחפוץ והוא בוחר לממש את ההבטחה עד תומה,הגיוון מגרה את היצרים שלו והם משתלטים על כל חלקה טובה כל הזמן חושב מה הוא עוד לא טעם מה עוד לא ניסה, רוצה הכל מכל כל אף פעם לא מרוצה וגם אם נראה רגוע ומרוצה זו רק תקופה של "הודנה" עד שיאסוף כוחות. נותנת לו רשות לחזור לגבולות 67- כלומר לרדת מ-80 ק"ג ל-70 אך הוא לא מתפשר על פחות מגבולות 48 כלומר 65 ק"ג גם אם הוא לא מודה בזה ומצהיר לעולם ש70 זה מספיק לו בסתר ליבו אף רוקם מחשבות כשיגיע ל65 ינסה לסחוט עוד קצת ל62 שאז הוא במיטבו אבל את הסוד הזה הוא שומר קרוב מאד לעצמו ולא יחשוף אותו גם לטוב שביועציו כמו קרובי משפחתו האיכפתיים שדואגים לבל ירזה יותר מדי, אם גדולים וטובים ממני לא מצליחים להגיע איתו להבנות לדו שיח, לשלום למרות שזו הסיסמא המוצהרת בפומבי כיצד אני עם כל היועצים האסטרטגים, ההדרכה הידע המפות התבונה והאינסקטינטים יכולה לו זה נראה לי כמשהו שאף פעם לא יהיה לו סוף. מתפללת להכוונה מלמעלה ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל"-אמן

שלום גילה מטאפורה היא דימוי שאנו מביאים מעולם תוכן אחד לעולם תוכן אחר. השימוש במטאפורות היא .דרך חוויתית לסייע לנו לבחון את מצבנו בקלות, במהירות ובעוצמות שלא דורשות הרבה מילים. שימוש במטאפורות הוא כלי מצויין: 1. לאבחון קבעונות מחשבתיים / אמונות 2. המאפשר הסתכלות מזויות שונות שלא ניצלנו קודם 3. ליצירת פתרונות, דווקא בשל העובדה שהוא מוציא אותנו מעולם התוכן ה"בעייתי" לעולם תוכן עימו קל לנו יותר. לכן,המטאפורות המידיות שעולות לנו הן בעלות חשיבות ללמד אותנו בנוגע לקיים בתת המודע שלנו. בסיכומו של דבר זה מה שמנהל ומניע אותנו וזה מה שמעניין במטאפורה שבחרת. באמצעות המטאפורה הזו את מספרת לנו על התקיעות שלך ומחזקת אותה אצלך בכך שאינך מערערת עליה ומקבלת אותה כעובדה. העובדה היא שזה מה שאת מאמינה כרגע ("אין פתרון"), זוהי העובדה היחידה. ואני חוזרת ומדגישה כדי שיהיה ברור: העובדה היא שזו אמונה שלך. בנוגע לאמיתותה יש ספק, כיוון שעל זה אנו יכולות להתווכח. על עובדות לא מתווכחים. אז מה שעשית בעצם , זיהית אמונה שלך לגבי גופך (אני מאמינה שהוא אויב שלי, אני מאמינה שהוא נגדי) ואמונה שלך בנוגע לעצמך (אני מאמינה שמה שלא אעשה זה לא ילך, אני מאמינה שלא אצליח). זיהוי אמונות דרך מטאפורות הוא כלי נפלא וחזק ביותר. הוא בעצם עוזר לך להבין מה באמת תוקע אותך ואלה תמיד האמונות שלך. לאן באמת אפשר להתקדם עם אמונה כזו? זיהוי האמונה הוא שלב ראשון, אמנם משמעותי אך רק הראשון. עכשיו השאלה היא מה את עושה עם זה. האם את בוחרת להמשיך להחזיק באמונה הזו (שמן הסתם תמשיך לייצר בשבילך את אותו דבר) או לכעכע אותה. אם את מבינה שהאמונות שלך יוצרות את מציאות חייך, שהן כח ההנעה שלך, תוכלי לעשות מעשה ולהתחיל לעבוד בזירה הנכונה. אם את מבינה שהאמונה הזו בגופך (בדיוק כמו במטאפורה שהבאת) לא מייצרת שום תוצאה חיובית ולכן היא ורק היא צריכה להשתנות על מנת להתדם, את תתחילי לפעול נכון. כשאני בוחנת את ההקבלה בין מערכת היחסים שלך עם גופך לבין המטאפורה שהבאת, נקודות הזהות שאני מוצאת הן: 1. חוסר אמון (אמון הוא תמיד בחירה) - הגוף שלך לא שווה את האמון שלך. 2. לכל צד יש תפקיד: צד אחד הוא "טוב" והצד השני "כפוי טובה". הרצון שלך הוא ה"טוב" והגוף שלך הוא "כפוי הטובה" 3. העדר חזון משותף (לכל אחד מטרה אחרת והשונות הזו יוצרת ניגוד. מה שממש לא נכון כשמדובר בגופך. השאיפה שלו למשקל האידיאלי גבוהה משלך. 4. אינטרס שימור המצב - כמו שתמיד יהיה מי שיש לו אינטרס לשמר מצב מלחמתי, כך גם לנו, באופן סמוי יש רווחים מהשמנתנו. כדי ליצור שינוי אמיתי וממשי עלינו לשנות את הגישה שלנו. אם אנו מייצרים שוב ושוב, באופן כרוני, מציאות בלתי רצויה, עלינו לבחון את הגישה שלנו, את האמונות שלנו. בחרת מטאפורה מורכבת ואינני ממליצה לך לשנות את העולם (לא בשלב זה) אלא להתמקד בעולם הקטן והמפואר שבתוכך (תראי כמה עבודה יש שם, זה ימלא לך מספיק זמן) מטאפורה שמובילה אותי ל"אין מוצא" איננה ראויה בעיניי. היא רק מלמדת אותי כמה תודעתי כלואה. כאדם שמחפש פתרונות, להבדיל מהקורבן שמתפלש ומתבוסס בבעיה, ממליצה לך להתמקד בחיפוש אחר הדבר שכן יעזור. רוצה להציע לך מטאפורה אחרת. את וגופך זה כמו ...אם ותינוק. את האם והגוף הוא התינוק. קחי את המטאפורה הזו ונתחי אותה באותה רמת פירוט כפי שהגדלת לעשות עם מטאפורת ה"תקיעות". זה יכול לעזור לך לראות את הדברים מזוית מבט יותר מקדמת. תודה על השיתוף ועל ההזדמנות להכנס לעולם המטאפורי כדרך להיות מודעים לעצמנו, למה שמניע ומנהל אותנו. נהניתי מאוד ומקווה שגם תרמתי. ומזמינה אותך להמשך שרשור. בברכת שבוע טוב וחג שמח שלך לאה פינטו

תודה על ההזדמנות להתוודע למציאות רצויה יותר ועל האפשרות לייצר אותה, כשאני מנסה לתצפת על מערכת היחסים שלי עם תינוקי עולים בי הדברים הבאים: עם הזמן אני לומדת כיצד הוא מתקשר עימי בהתחלה הוא אמנם בוכה הרבה אך לאט לאט אני לומדת להבחין בין בכי לבכי להענות לו אני למעשה לומדת תוך כדי חוויה את שפתו המיוחדת של תינוקי היחודי ולכל תינוק שפה מעט שונה: את הדרך לומר לי שהוא רעב ועד כמה, את הבכי המנדנד המעיד על שיעמום,עצבות,בכי של חיתול רטוב,וחוסר נוחות בגוף אני לומדת על תנועות יחודיות שלו ועל שפת הגוף שלו ומה היא משדרת, בכי של צורך במגע או בעירסול בתשומת לב אוהבת בעיניין במשחק ,בכי המעיד על עייפות ' על חשש ממשהו שאינו מכיר או בוטח בו על חששו ממקום שאינו בטוח בו, על מבוכתו ,האופן בו הוא מודיע לי שנפגע או הושפל או נעלב ממשהו שזה יכול להיות ההתיחסות שלי הנקודתית כאם אליו, אני מפתחת כלפיו רגישות מיוחדת במינה, לעיתים אני ישר מזהה לעיתים דרך ניסוי וטעיה לעיתים דרך אינסקטינט או פרשנות שלי, אני למשל עשויה להציע מזון -אם יסרב בודקת חיתול או מחבקת אומשחקת וגורמת לו לצחוק מעניינת אותו ממקדת את תשומת ליבו במשחק או עיסוק בעל ענין, מגרה את התפתחותו האינטלקטואלית , מעשירה את שפתו , את דמיונו,נותנת לו לחוות אתגרים להתגבר עליהם -כמו גן משחקים, משחקי חשיבה או פשוט מנסה להרגיע ולהרדים, כיצד אני יודעת שאני פועלת נכון?-הוא נרגע, הבכי פוסק, חיוך של שביעות רצון, הרגשה של ביטחון ונינוחות התפתחותו הקוגנטיבית, הגופנית הרגשית משביעה רצון כיצד אספק לעצמי את אותו הדבר? מן הסתם בהתחלה לא אבין למה בדיוק הוא זקוק אולי יהיו הרבה מקרים כאלה ואני באהבה ובסבלנות אלמד כיצד הוא מודיע לי שהוא רעב, אלו מאכלים הוא אוהב ומה דוחה אותו,אציע לו עניין,גירויים ואבדוק מה יספק אותו הכי בכל מצב נתון,אולי רצונו בשינה או בשקט או חברה של בני גילו אולי מגע ,הקשבה בידור או הנאה מסוג מאד מסוים לא אכעס עליו כי הוא לא עומד בציפיות שלי אחמול ואקבל אותו כפי שהוא ברגע זה ממש אעודד אותו על כל התקדמות ואכיר בה לא אזלזל או אשפיל, אעניק לו בדרכים שיגרמו לו אושר, ההתקדמות שלי תמדד ככל הנראה בשביעות רצונו הכללית, עד כמה הוא מאושר ,רגוע ונינוח,עד כמה הוא בטוח בעולם בו הוא חי ויודע שכל צרכיו יסופקו ואם למרות הכל לא אצליח להרגיע אותו אולי פשוט אתן לו להיות במרחב של מצוקה שיכיל אותה לאפשר לו ללמוד גם לשרוד תיסכול וחוסר נוחות ללמד אותו להרגיע את עצמו למצוא פתרונות עבור עצמו לצרכים אותם הוא מסוגל לספק בעצמו לתת לו לחוות עצמאות וחופש ואם התסכול מתמשך יתר על המידה לטעמי אולי תידרש עזרה של איש מקצוע ,רופא או מישהו שמבין נראה לי שאני בדרך הנכונה ועשיתי כרגע צעד קטן אך משמעותי ואני יכולה לקרוא לעצמי -המצליחה שבדרך- כפי שהצעת פה לאחת הבנות רוב תודות לאה יקרה על העזרה ועל גלגל ההצלה ששלחת לי בדיוק כשהפסקתי להאמין בעצמי את מדהימה בעני ויבחינו בכך רבים בוודאי, כרגע אני רוצה לתת לדברים לשקוע בתוכי ולנסות להתאמן כשארגיש מוכנה לפגישה נוספת אודיע לך במייל או בטלפון,אנא ראי את המייל האחרון ששלחתי המשדר יאוש והחלטיות על ויתור על המשך התהליך ,כמבוטל, תבורכי , אוהבת ומעריכה, ותודה אחרונה לפורום המפרה ולעזרה שאתן מציעות כאן שתיכן ביד כה נדיבה זוהי עבודת קודש בעיני, המשך שבוע מקסים וחג פסח כשר ושמח גילה.