שיטת הניקוד

דיון מתוך פורום  הרזיה ללא דיאטה

31/03/2008 | 07:28 | מאת: a

שלום לכן מה דעתכן על שיטת הניקוד? ניתן לאכול כל מה שרוצים עד מס' נקודות מוגבל האם זה טוב או לא? ולאה אמרת לאחת הבנות שצריך לאהוב את הגוף ולהקשיב אבל איך עושים זאת כשאת עומדת מול מראה ורואנ צמיג (תודה לאל אצלי לא גדול) בולט מהבטן

לקריאה נוספת והעמקה
31/03/2008 | 09:17 | מאת: בלה אגמון

שלום רב לך. אני רוצה להעיר ולהאיר את עינייך על ידי דוגמא. אם תשימי על העיניים שלך משקפים בצבע אדום הכל יראה לך קצת אדום - צבע צהוב יראה כתום , צבע כחול יראה סגול ואלו צבע לבן יראה ורוד. כשתסתובבי בעולם עם משקפים כאלה תחשבי שכולם רואים כמו שאת רואה, תפרשי את המציאות דרך המידע שאת מקבלת מהעניים שלך הלבושות באדום , תרגישי על פי הפירוש הזה וכך גם תתנהגי. אם יום בהיר אחד תדברי עם אדם המסתכל על צבע לבן ללא משקפים כמו שלך לא תוכלו להבין אחד את השיני כי הוא לא לובש משקפים ולכן רואה את העולם אחרת. אם תשתכנעי לרגע להוריד את המשקפים תגלי מציאות שונה. את לובשת משקפים של דיאטה/נקודות/פחממות/. דרך משקפים אלו העולם נראה אחרת - האמונות והנחות היסוד אומרות שאין לסמוך על הגוף , אין לקבל אותו כמו שהוא , יש להתערב בכל התהליכים שלו ולכפות עליו משהו חיצוני כמו נקודות או קלוריות או אבות מזון או כל דבר אחר. כל עוד תלבשי את המשקפים האלו לא תוכלי להבין, באמת להבין את התפיסה של הרזיה ללא דיאטה, לא תוכלי לחוות, באמת לחוות את החוויה של אדם רזה טבעי. עליך להעיז ולהוריד את המשקפים ולגלות מציאות שונה. אני יודעת שזה קשה ואני יודעת שהרבה אנשים מסביבך לובשים את משקפי הדיאטה. בעיני, המשקפים האלה לא יוכלו להביא אותך למצב של רזון אמיתי מבפנים , אהבה וכבוד כלפי הגוף שלך ואיכות חיים טובה. אז אני מציע לך להוריד את המשקפים האלו ולו לרגע לקרוא קצת את התכנים של הפורום בלי משקפי הדיאטה ולראות איך העולם נראה דרך משקפי הלא דיאטה. בברכה בלה

31/03/2008 | 10:34 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב a יקרה מצידי את יכולה גם לקרוא זה יהלומים, כוכבים, פנינים או חרוזים. גם בדידים זה בסדר, כל עוד תביני שאיך שלא תקראי לזה, הילד הוא אותו ילד ושמו המקורי הוא - קלוריות. כל שיטה שמסיטה את תשומת הלב שלך מסיגנלי הגוף החוצה, היא פסולה בעיניי. אל תשלי את עצמך, אינך, באמת, יכולה לאכול כל מה שאת רוצה. השיקול שלך יהיה מספר הנקודות. את בכל זאת מוגבלת, זוכרת? בינינו, אם חרצת דין גופך לצרוך רק 1000 נקודות (ואל תתפסי אותי במספר כי אני ממש, אבל ממש ממש, לא מבינה ב"נקודות"), לפי איזה שיקול תפזרי אותם במהלך היום, או מאמצע היום? לפי מה שאת הכי רוצה או לפי מה שהכי "נכון" מבחינת מלאי הנקודות שלך? חשבי, באיזה אופן זה שונה מספירת קלוריות? ולא שאני רואה ב"קלוריות" מילה גסה. אני רק יודעת שזו הטריטוריה של גופך ולא של המחשבון שלך. בנגע לאמירה שייחסת לי, אסביר. אנו מעצבים את חיינו ברגעי החלטה. ההחלטה להיות רזה, משמעותה ע"פ גישת ההרזייה ללא דיאטה, היא יריית הפתיחה לבניית מערכת יחסים חדשה, בריאה והרמונית עם גופנו ועם עצמנו. הצמיגים הניבטים אלינו דרך המראה, אינם אלא תוצר של יחסינו הקודמים. התעלמות מצרכינו הגופניים והרגשיים גם יחד. זוהי מציאות שנולדה מבחירת העבר. אם את בוחרת עתה אחרת, התמקדי ואל תתני לנסיבות המציאות הנוכחית (שאת יצרת) להסיט אותך מדרכך. אחרת, תשמרי ותטפחי, באופן לא מודע, את אותה מציאות בלתי רצויה. כשאת מתמקדת במציאות הנוכחית, את בעצם מתמקדת בעבר, וממשיכה להזין ולטפח אותו. וכך גם יראה העתיד. אם את עצתי ביקשת, אציע לך להתעלם מכל מה שיצרת עד כה ולהתמקד במה שאת רוצה ליצור. מבחינתי, את יכולה להפסיק להסתכל במראה אם זה מעלה בך תחושות לא מקדמות כמו תסכול, יאוש, אכזבה. תחושות אלה מזינות אותך באופן שבולם את התגשמות החזון שלך. בואי נחשוב על בן-גוריון או הרצל לרגע. אנשי חזון לכל הדעות. אם בן-גוריון היה מתמקד בשממון המדברי והרצל היה מתמקד בפזורה היהודית, שלא לדבר על הלוגיסטיקה, הפוליטיקה ושאר קשיים, שניהם היו, ודאי, מתמלאים פסימיות. ועם פסימיות לא יוצרים מציאות חדשה. כשאני נוסעת לאורך הנגב והערבה, רואה את הישובים, אינני שוכחת לרגע שפעם לא היה כאן דבר פרט לחול וחול, אך חשוב מזה, אינני שוכחת לרגע שהמראה הזה נרקם תחילה במוחו של אדם....הרבה לפני שהתבטא במציאות חיינו. להתמקד במציאות החיצונית ולקבל אותה כעובדה, כאבן שאין לה הופכין, משמעותה לפעול באופן ריאקטיבי, קורבני ושורד. זו אינה איכות בעיניי, זהו ויתור על משאביי היצירתיות שלנו. זוהי התקעות וכניעה לנסיבות. להתמקד במציאות רצויה, גם כשהנתונים החיצוניים מראים לנו אחרת, זוהי פרואקטיביות לשמה. ומכאן השמיים הם הגבול. יקירתי, הכל ענין של מיקוד. אין כאן נכון או לא נכון. יש כאן מקדם או בולם. היכן שתמקדי את תודעתך זה מה שיגדל ויקבל נפח בחייך. בדיוק כמו עבודה עם זכוכית מגדלת. כשאני בוחרת בגופי כשותף שלי, השותפות הזו לא תתקדם לשום מקום אם אני רואה אותו בעין לא טובה או לא יפה (חשבי על שותפות עסקית) מעבר לכך, אל תשכחי שהגוף שלך רק מגיב לך. ז"א, אם אני מסתובבת בעולם עם צמיגים, זה רק בגלל הבחירות שלי, לא בגלל שכך בא לגוף להיות. אז מה קורה פה כשאת סולדת ממנו או דוחה אותו, מה הוא עשה לא נכון? a יקרה, תודה על הסבלנות ועל ההזדמנות לגעת בנקודה חשובה מאוד. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה