שיתוף

כבר כמה ימים שאני מקשיבה לרעב הפיזי ויוצא לי לאכול מעט יחסית שלא כהרגלי אני לא אוכלת ארוחת בוקר כי הרעב מופיע לראשונה בסביבות הצהריים במקביל אני ממלאת את אותו חלל שהיה ממולא אצלי באוכל בפעילויות אחרות וזו חוויה חדשה עבורי ומעט מוזרה ניתן לומר שאני חיה יותר את החיים ללא מחשבות על אוכל ובאמת ירדתי במשקל משום מה היום חזרתי לאכול בבוקר ללא קשר לרעב כמו במצב הישן הנוח והמוכר ,ושמתי לב שכל היום המשיך ללא הקשבה נראה לי שאני חוזרת להעלות את מה שהורדתי ההתנסות החדשה כנראה קצת הפחידה אותי אני רואה את עצמי מתנהגת וחיה אחרת לא כמו המצב הישן זה מעניין אבל גם קצת מפחיד לראות את עצמי משתנה כנראה אני צריכה לאזור אומץ ולומר לעצמי שאני תמיד מוגנת ובטוחה וזה רק שינוי בלה ולאה הייתי שמחה לדעת מה דעתכן לא הייתי רוצה לראות את עצמי נשברת או נכשלת מה אני יכולה ללמוד מהמצב? באהבה, גילה

גילה, הכי חשוב זה לחוות. לחוות את היום הזה ולקבל עצמך גם במקומות האלה, אין זה אומר דבר לגבי מחר. אל תנסי להיות יותר קדושה מהאפיפיור. לא אתפלא אם אפילו הוא, אינו מצליח. כשאת בוחרת לקבל ולכבד את עצמך, ללמוד את עצמך ולצמוח. אינך יכולה להגביל את חוויותייך. הן חוויות שאם תלמדי להתבונן בהן, תוך קבלה, תכלי להפיק מהן לא מעט. למשל, אותי היה מעניין מה מניע אותי כרגע? מה מנהל אותי? ברגעים אותם אני מגדירה הצלחה וברגעים אחרים. ובכלל איפה הגבלתי את מושג ההצלחה שלי. יכול להיות מעניין. דוגמא שאני מאוד אוהבת להשתמש בה היא גרף הא.ק.ג. כשהלב שלנו פועם באופן תקין הגרף עולה למעלה ויורד למטה, יש גם פלטו באמצע ושוב עולה ויורד. ככה נראים חיים. השאיפה לייצר חיים שנעים על קו רצוף ישר מנותקת מהמציאות. קו ישר על צג בדיקת הא.ק.ג. משמעותו אי-חיים, מוות. מי שחי את החיים וחווה את עצמו יחווה תנודות, לחיים יש דינמיקה, הם אינם סטטיים. זכרי, הרזייה איננה מטרה בפני עצמה, היא רק סימפטום של התייחסות חדשה לעצמך. בדיוק כפי שהשמנה היא סימפטום של התייחסות אחרת. אמפטיה, חמלה, רכות וקבלה - זה מה שאת צריכה לתת לעצמך יותר מכל. עם אלה, תוכלי למנף את עצמך באופן מעצים. שוב, שבת שלום וסופשבוע חמים, נעים וטעים.